המוזיקה רועמת במועדון, ואני חייבת להודות, אני באמת מתחילה ליהנות. ג'נין אפילו הלבישה אותי הערב, מה שבדרך כלל היה גורם לי לאי נוחות, אבל נתתי לה לקחת פיקוד. מה שהיא כינתה "שמלה" הוא יותר פיסת בד כסופה שנופלת על החלק הקדמי שלי ואז עוטפת נמוך סביב הירכיים שלי. היא קשורה יחד על פני הכתפיים שלי עם קורי עכביש של חוטים כסופים. היא גם סלסלה את השיער האדום הארוך שלי לגלים ונתנה לי איפור מעושן ושפתיים אדומות מלאות. כשאני מסתכלת על עצמי בקירות המראות של המועדון, אני מרגישה... טוב, אני מסמיקה להודות בזה, אבל אני מרגישה ממש סקסית. ג'נין מתיישבת לידי אז, צוחקת, מנופפת לשלום לגבר שאיתו דיברה. היא מפנה את תשומת הלב שלה אלי, עיניה קצת מזוגגות. "את נהנית, בייבי פיי?" היא שואלת, נותנת לי חיוך רחב ומזמין. אני לא יכולה שלא לחייך בחזרה. "כן," אני אומרת, צוחקת. אבל אז ג'נין מתקשחת לידי. יש גבר שעומד מעבר לאזור ה-VIP, ידיו שלובות, בוהה בה. כשאני מסתכלת, הוא מתחיל ללכת לכיווננו. ג'נין קמה במהירות על רגליה, מושיטה את זרועותיה כדי לחבק את תפוח האדמה השמן הזה. אני מתכווצת קצת - הוא נראה כאילו לא התקלח זמן מה. "דין!" היא אומרת, ואני יכולה להגיד שהקול שלה עליז באופן כוזב. "מה שלומך, יפה תואר?" "ג'נין," הוא אומר, דוחף אותה ממנו. "אנחנו צריכים לדבר." "הכרת את אחותי הקטנה, פיי?" היא שואלת, מצביעה לעברי בחיוך גדול. "פיי, זה מייק דין, חבר ותיק. הוא המנהל של המועדון." עיניו של דין משוטטות עלי, קולטות את החלק הנדיב של הירך שלי שנחשף על ידי השמלה הקטנה הזו. לא נוח לי, אני מנסה למשוך אותה נמוך יותר עם האגרוף שלי. "אה, שלום," אני אומרת, מהססת. הוא לוקח את ג'נין במרפק. "בואי," הוא אומר. "אנחנו הולכים לדבר מאחורה." "בסדר," ג'נין ממלמלת, רצינית לפתע. היא מתכופפת ללחוש לי. "זה רק דברים בעבודה, אל תדאגי." אני נותנת לה חיוך קטן ומהנהנת. עם זאת, ג'נין עוקבת אחרי דין לחלק האחורי. הם נעדרים זמן רב. בחרדה, אני מעבירה את ידי על התיל התחתון של החזייה שלי, מרגישה את סכין הנינג'ה הקטנה שהסתרתי שם. הרכוש היחיד שאמי השאירה לי בצוואתה. תחבתי אותו לחזייה שלי הלילה, לכל מקרה. אני לא ממש יודעת איך להשתמש בו, אבל זה מרגיע אותי לדעת שהוא שם. עוד חצי שעה והדלת נפתחת. דין יוצא ממנה אבל הבטן שלי צונחת. איפה אחותי? עיניו של דין נתפסות עלי כשהוא מתחיל לנוע רחוק יותר לתוך המועדון. אני רואה אותו ממלמל את המילה "שיט", ואז הוא הולך אלי. "אחות של ג'נין, נכון?" "כן?" "היא חלתה," הוא אומר. "היא סתם מקיאה, אבל היא קצת ירוקה סביב הזימים שלה עכשיו," הוא אומר, מצביע לעבר הצוואר שלו. אני עומדת ופונה לעבר דלת הצוות, מתכוונת ללכת למצוא את אחותי, אבל הוא עוצר אותי. "לא, תקשיבי," הוא אומר, "היא לא תרצה שתראי אותה ככה. בואי איתי, אני אקח אותך למקום שבו תוכלי לחכות בנוחות רבה יותר." הוא מושך אותי קדימה. אני מתנודדת אחריו, מבולבלת ומודאגת, כשהוא מושך אותי במהירות על פני המועדון לדלת שחורה, דוחף אותה פתוחה. הפנים בקושי מוארים - חדר חשוך עם מראות על התקרה ונקודות אור זעירות שעולות מהרצפה. ספסל קטיפה רחב עוטף את החדר עם שולחנות קוקטייל שחורים קטנים המסודרים מולו. אני ממצמצת, מנסה לתת לעיניים שלי להסתגל, כשדין מיישב אותי בשולחן קטן ליד הדלת. "חכי כאן קצת," דין אומר, מסתכל מעבר לי. "אני אדאג שמישהו יביא לך משקה. אחותך תהיה בסדר בקרוב." ואז, הוא הולך משם. מישהו אכן מביא לי משקה ואני לוקחת ממנו לגימה, אבל אז, כשאני מבינה שהוא עלול להיות מתובל במשהו, אני דוחפת אותו ממני. כשהעיניים שלי מסתגלות, אני מסתכלת סביב החדר ומבינה שאני לא לבד כאן. גופות, בעיקר בזוגות, מתפתלות יחד על המושבים מקטיפה שחורה. חלקם רוקדים, אבל חלקם... טוב, הבחורה הזו על הברכיים שלה. עיני מתרחבות כשאני מבינה מה היא עושה. אני קופצת על רגלי, מסמיקה ופונה אל הדלת. ברגע שאני מגיעה אליה, דין מגיע דרכה שוב. "וואו וואו וואו!" הוא אומר, מרים ידיים כדי לעצור אותי. אני מצטמקת מולו. "לאן את הולכת, מותק?" הוא אומר, מעביר יד מעלה ומטה על זרועי. באופן אינסטינקטיבי, אני הודפת את זרועי ממנו. דין ממשיך להתקדם לעברי, אבל על כל צעד שהוא עושה, אני עושה צעד אחד אחורה. בקרוב, אני מרגישה את עצמי נתקעת בשולחן מאחורי. הוא נצמד אלי. אין לאן ללכת. "עדיף שתהיי ילדה טובה בשבילי," דין לוחש, נשימתו החמה על פני. "אחרת אחותך תשלם. היא חייבת לי הרבה כסף. הערב, את הולכת לעבוד על חלק ממנו." אני מפחדת מוות, יבבה קטנה בורחת מפי. "אכפת לך?" הקול נשמע מאחורי דין. "זו הפסיכותרפיסטית שלי שאתה מטריד שם." אני מרגישה את משקלו של דין מורם ממני כשהוא פונה לעבר הקול. אני מציצה מאחוריו, מזהה אותו, המומה. זה לא יכול להיות - אבל שם, מאחוריו, עומד מלך המאפיה, ידיו לחוצות בקרירות בכיסים שלו. "לא סיימנו את הפגישות שלנו," ליפרט אומר. "אז אכפת לך לרדת ממנה?" "בסדר, בוס," דין אומר, מרים ידיים. "לא ידעתי." ליפרט מצביע בסנטרו לעברו, אומר לו להסתלק. דין נותן לי מבט מלוכלך כשהוא הולך. ליפרט מתקדם צעד ולוקח את סנטרי בין האצבע והאגודל שלו, מפנה את פני בחזרה אליו. "שלום, פיי תומפסון," הוא אומר, מחייך חיוך זדוני. "התגעגעת אלי?" אני בוהה בו, כל המחשבות קופאות במוחי. חלק ממני - החלק השפוי - יודע שאני צריכה לצעוק ולברוח. אבל אני מקובעת במקום, עכבר שנלכד על ידי קוברה. "טוב, דוק," הוא מגרגר. "נצטרך להעלות מופע קטן, בשביל דין שם. אם אני אתן לך ללכת עכשיו, הוא כנראה ישסף את גרונך על המבוכה שגרמת לו." אני מציצה לעבר הבר ורואה את דין שותה עמוקות מאיזה משקה חום, בוהה בנו. נשימתי עולה כשאני מתחילה להיכנס לפאניקה, כשליפרט עושה עוד צעד קרוב אלי. אני לכודה עכשיו - לכודה בין המלך הזה מלפני והפרא ליד הבר. אני רוצה לברוח אבל אני יודעת שאני לא יכולה. "רק מופע קטן, פיי," הוא אומר. "האם נהפוך אותו ליותר משכנע?" הוא מחליק יד מתחת לרצועת הגוסמר שמחזיקה את השמלה שלי למעלה בכתף. לאט לאט, הוא עוטף אותה סביב האצבע שלו, מושך את הבד מתוח על עורי. ואז הוא מושך, שובר אותה. הפינה השמאלית של חזית השמלה שלי צונחת מטה, וחושפת את החזייה הכסופה שלי ללא כתפיות מתחת. "את יודעת, דוק." הוא נושם, בוהה במורד החזה שלי. "רציתי לעשות את זה ביום הראשון שנפגשנו." כשאני מקשיבה לו אני יודעת שלא רק פחד דוהר בעורקי יותר. משהו בפניו, התאווה שאני רואה שם, גורם לי לרצות יותר ממנה. גורם לי לרצות שהוא ירצה אותי יותר. אלוהים - מה לא בסדר בי? למראה האיש המסוכן הזה - הפושע הזה - מסתכל עלי ברעב בעיניו - אני מרגישה חום בין הרגליים שלי, מרגישה את עצמי נרטבת. אני עומדת דומם, נותנת לו לבהות בי, רוצה שהוא - עיני מתרחבות כשאני מבינה את כיוון המחשבות שלי. רוצה שהוא מה, יאנוס אותי, כאן במועדון חשפנות? האם ברצינות ככה אני רוצה לאבד את הבתולין שלי?! אני נאנחת במחשבה על זה, שוב מלאה בפחד ופאניקה. ידי עפה לחזי, נדחקת מתחת לחזייה שלי, תופסת את סכין הנינג'ה של אמי. אני מושכת אותה מטה לצדי, ידי רועדת כשאני פותחת אותה. ואז, מתחזקת את עצמי, אני צועקת חזק ככל שאני יכולה ומניפה את ידי למעלה, מכוונת את הלהב ישירות לצד צווארו של ליפרט.