טניה עצמה את עיניה. צליל המוזיקה הקלאסית מתיבת הנגינה האהובה עליה גרם לה להרגיש רגועה ושלווה. נדמה היה שנשמתה מרחפת לגן עדן השביעי והיא חשה נינוחה מאוד. כל הנטל הכבד מעל כתפיה כאילו הוסר והותיר אותה עם גוף קל ככותנה. היא קיוותה שזה יימשך לנצח ולא רק באופן זמני. "את עדיין שומרת את תיבת הנגינה הזו?" "הייס. את יכולה לתת לי להרגיש רגע בשלווה? הקול שלך הורס לי את המוזיקה הקלאסית." "סליחה. את תמיד מקשיב