ליאם ישב בכיסא הגלגלים שלו, לבוש חליפה שחורה בתפירה אישית שהדגישה את הופעתו האריסטוקרטית והקרירה. נוכחותו שידרה ניכור בלתי ניתן להשגה ואווירה של אצילות. סיגריה הייתה תקועה בין אצבעותיו, עשן התפתל סביבו, ומבטו - עמוק ובלתי חדיר - היה נעול על המסך, משקף כל תנועה של אמה. על הצג, אמה הפילה במהירות ובנחישות כמה גברים חסונים ביעילות קטלנית. כישוריה היו ללא ספק תוצאה של שנים של אימונים קפדניים. "אתם בטוחים שהמידע שנתתם לי חוקי?" שאל ליאם, בנימה קרה ומפקפקת. "מר הול, זה מוצק כמו סלע. לא היה לנו מושג שאשתך כל כך..." שומרי הראש גמגמו בחיפוש אחר מילים, ולבסוף מלמלו, "פראית." כשצפה באמה, הניכור הקר של ליאם התרכך מעט. 'היא בהחלט יותר מעניינת עכשיו,' הוא חשב, מסוקרן. באותו רגע, המגף של אמה היה לחוץ בחוזקה על צווארו של סדרן, כמעט שובר אותו. "רחמים, בבקשה..." הגברים יללו, מתחננים על חייהם. אליהו עמד בצד, המום לחלוטין. 'נורה אמרה שאמה היא רק נערה כפרית לא משכילה. איך היא יכולה להיות כל כך מיומנת?' הוא תהה. לפתע, הדלת נפתחה בפרץ, ועיתונאים נהרו פנימה. כשפנתה אמה, הבזק מצלמה צילם את פניה. "גברת ווילסון, שמועות אומרות שהזנחת את חובותייך. מה זה הסיפור בינך לבין ד"ר טיילור?" שאל עיתונאי, וצלל לתוך האקשן. כשנעצר למראה הבריונים המובסים, העיתונאי היסס, וחשב, 'מה לעזאזל זה? זה בכלל לא כמו הסצנה שנורה תיארה!' אמה, עומדת מעל גבר מובס בזרועות שלובות ושיער פרוע, לעגה בקור. "מה לגבי ד"ר טיילור ואני? תמשיך לדבר. יש לך איזה כוחות על חושיים או סתם מוח מלוכלך? החלטת שאני מזדיינת עוד לפני שראית אותי? מה המשחק שלך? סתם מלוכלך, או בובה של מישהו?" הכתב נרתע, ורצה להיעלם, בעוד עיתונאים אחרים הסתערו קדימה בלהיטות. כשראה את הקהל, אליהו צעק, "תיזהרו, כולם - היא יוצאת מדעתה! מישהו, תעזור!" אז, קבוצת שוטרים ואחריהם משפחת ווילסון נכנסו מאחורי הכתבים. אריה, ביודעה שיהיו מצלמות, לבשה שמלה לבנה עדינה ועיצבה את שיערה בפקעת. היא נגעה בפניה המאופרות קלות, סחטה דמעות מזויפות, וזינקה לעבר אמה. "אחותי, אחותי האבודה! אני כל כך שמחה למצוא אותך! ברוכה הבאה הביתה!" נורה ניגשה בחמימות מזויפת. "אמה... זו באמת את! חיפשנו אותך כל כך קשה. אבל מה זה? האם הגברים האלה לא נשלחו להגן עליך? את לא רוצה לחזור הביתה?" כשסיימה נורה, אמה הבחינה בבוז המוסתר בקושי מצד אביה וסבתה. כרגיל, דבריה האכפתיים כביכול של נורה הסוו דקירה חדה. אמה השיבה בחיוך קר, "נורה, למה שלא ארצה לחזור הביתה? אבל תגידי לי, האם את ואריה באמת רוצות אותי בחזרה?" "מה את בכלל אומרת, אמה?" השיבה נורה, והפתעתה ניכרת. בתוך תוכה היא התפעלה, 'למה היא לא אסירת תודה וביישנית? למה ההתנגדות?' חוששת שהדברים עלולים להסלים, נורה סימנה במהירות לשוטרים. "שוטרים, למרות שזה עתה מצאנו את אמה וכולנו אוהבים אותה מאוד, עלינו לציית לחוק. מעשיה הם הכישלון שלנו בחינוך. בבקשה, תתייחסו אליה בעדינות..." אמה צחקה בקור למשחקה של נורה. "את באמת מגזימה, נכון, נורה? המשטרה אפילו לא אמרה מילה על מעצרי, והנה את, קוראת לעריפת ראשי? זה אפילו לא ברור מי לא בסדר כאן." אז היא שלפה מזרק ומגבון אלכוהול ממגירה, ולעיני כולם, הזריקה לעצמה בזרוע. נורה הלבינה. "היי, מה לעזאזל את עושה?" אמה נשארה רגועה ובמומחיות שאבה בקבוקון מדמה שלה. אמה מסרה את הבקבוקון לשוטר, ואמרה, "שוטר, אם אני צודקת, תמצאו סמים הזייתיים ומהפנטים בדמי, סמים שאסורים בהחלט. אני סתם נערה כפרית; לא אמורה להיות לי גישה לדברים האלה. אנא גלה מאיפה זה הגיע, מי סיפק את זה, ומי סמם אותי!" המשטרה שלחה מיד את דמה לבית החולים לבדיקה. לאחר המתנה מורטת עצבים, התוצאות הוחזרו מיד. "גברת אמה צודקת," הכריז רופא, כשדו"ח בידו. "דמה מכיל סם מהפנט אסור! חקירה נוספת גילתה שמגיב נעלם מבית המרקחת שלנו בשעה 12:29 היום. נראה שמישהו הזריק אותו בכוונה לזרם הדם של גברת אמה!" בשל כך, כל העיניים פנו לעבר אליהו. אליהו החל להיכנס לפאניקה. הסימום היה חלק מהמזימה שהוא ונורה תכננו, אבל הוא מעולם לא דמיין שאמה תזהה שסוממה, שלא לדבר על לציין במדויק את הסם. אם זה ירדוף הלאה, זה לא רק שלא להפליל את אמה; טיפול לא נכון בתרופות עלול להוביל לאיבוד עבודתו או אפילו לעונש מאסר. "שוטר, לא היה לי שום קשר לזה - זה בטח הייתה טעות בבית המרקחת!" אליהו הצביע במהירות על אחות, וצעק, "תסבירי את עצמך! למה הסם הזה נוסף לתמיסת המלח של אמה?" אמה צפתה באחות שעירה לעזאזל, עכשיו רועדת מפחד. האחות, ליילה בראון, הייתה אחייניתה של נורה ובת דודתה של אריה. בעבר, ליילה השתתפה לעתים קרובות במזימות האכזריות שלהן נגד אמה, כנראה מתוך רצון לזכות באישורן. 'הפעם, אני בטוחה שהיא הייתה מעורבת גם כן, בהתחשב בעובדה שהיא מטפלת בתרופות,' חשבה אמה. "למה את מחכה? תכתבי התנצלות ותגישי את התפטרותך!" אליהו, מנסה להציל את עורו, השתולל על ליילה. אמה צפתה בהם פונים זה נגד זה, וחוותה גם בוז וגם סיפוק. היא דיברה עם המשטרה. "שוטר, טיפול לא נכון בתרופות הוא רציני - זה יכול להיות קטלני. רק להתפטר לא מספיק, נכון?" "בהחלט לא!" עם זאת, השוטרים נעו לאזוק את ליילה ממש מול נורה. כשנעו השוטרים לקחת את אחייניתה, נורה התייאשה. "שוטר, בבקשה, ליילה היא רק ילדה שתפסה את התרופה הלא נכונה בטעות. אסור להעניש אותה בחומרה כזו. בבקשה, תרפה ממנה," התחננה.