גם נורה הייתה המומה. הנסיעות המפוארות האלה, קצת יותר מ-20 במספר, היו שוות לבדן מעל עשרה מיליון דולר. אמה התהלכה ופתחה תא מטען. בפנים, היו פריטים מדהימים ברצינות: עתיקות מהמאה ה-18 וכמה ציורים נדירים. מבטה ננעל אז על תיבת תכשיטים בצבע תכלת עז באמצע. כשפתחה אותה, ישבה שם נזר יהלומים מסנוור, מאופק אך נוטף יוקרה. היהלומים נצצו כמו משוגעים, והפיצו אווירה נצחית ומלכותית. "נזר בהזמנה אישית עבור המלכה סילביה על ידי מותג היוקרה המוביל בעולם - חסר מחיר ויפה לעזאזל!" אמה לחשה לעצמה. אפילו היא לא יכלה שלא להתרשם הפעם. אריה רתחה מקנאה. היא קיבלה מתנות פה ושם לאחרונה, מנסה לשמור על מראית עין מול משפחה וחברים. אבל עכשיו הדברים שלה נראו כמו זבל בהשוואה. אף אחד מהם לא יכול היה להתחרות בציוד של אמה. היא לא יכלה לסבול שלאמה יש את מה שלה אין. אמה פשוט סגרה את תא המטען בלי מבט נוסף. היא ידעה שאין טעם לבדוק הלאה. אם מכונית אחת הייתה ארוזה ככה, השאר היו כנראה עמוסות באוצרות מטורפים באותה מידה. אמה פנתה ללוי ואמרה, "בבקשה תגיד למר הול שאני ממש מעריכה את מה שהוא עשה בשבילי, בשביל כל אלה." לוי חייך. אחרי שעבד תחת ליאם במשך שנים, הוא ידע לקרוא אנשים כמו ספר פתוח. "המסר של מר הול ברור וצלול: אם זה משמח את אשתו לעתיד, הוא ילך עד קצה העולם." אמה חייכה חיוך ממזרי. לוי בהחלט דג מהן הכוונות שלה. היא הבינה את המסר שלו היטב. תתחתני עם ליאם, ויהיה לך את כל העושר שבעולם, אבל תגידי לא, הדברים לא יהיו כל כך ורודים. בדיוק כשעמדה אמה לומר משהו אחרי שסטרה על הדלת האחורית, זואי פרצה החוצה, "אוי אלוהים, תסתכלו על הציור הזה מלפני מאה שנה. זה כמו אוצר נדיר. מהר, קחו את כולם ותודה למר הול ולמר קרטר." למרות שזואי שנאה את אמה, היא עדיין רצתה לחטוף את הציור הזה לעצמה. אבל בדיוק כשניגשה לקחת אותו, לוי התערב וחחסם אותה בידו. זואי עצרה, ואז הציצה אליו. "מר קרטר, מה קורה כאן?" לוי נשאר מנומס, אבל החיוך והמילים שלו הרגישו כמו תרגול. "מר הול לא יכול היה להגיע היום בגלל הרגל שלו, אבל הוא השאיר הוראות ברורות. הדברים האלה מיועדים רק לגברת וילסון." לוי הוסיף, "מר הול גם הבהיר שמשפחת הול לא מצפה לשום מתנות בתמורה. אבל הוא לא יסבול שום התעללות באשתו לעתיד. שני מיליון הדולרים האלה מהירושה של גברת ריברה? הם חוזרים לגברת וילסון, בלי אם, בלי אבל, בלי אולי. אחרת, משפחת וילסון לא תהיה בספרים הטובים שלו." משפחת וילסון נפלטה פה אחד בהלם. רק כל אחת ממתנות ההצעה האלה במכוניות הייתה כנראה שווה מעל 2 מיליון דולר. ליאם לא רדף אחרי הכסף לעצמו. הוא תמך לחלוטין באמה. מתאו, שהרגיש את הלחץ מהאמת הבוטה, נאלץ לאלץ את עצמו להתקדם בנוקשות. "אנחנו מבינים למה מר הול מתכוון. תגיד לו אחרי החתונה, 2 מיליון הדולרים האלה..." הוא הידק את שיניו, והמשיך, "זה ילך לאמה." "נראה שמר וילסון בעניין, זה נהדר." לוי חייך, ואז פנה לאמה בכבוד. "גברת וילסון, מה את חושבת?" אמה סובבה את שערה ואמרה, "נשמע טוב. בואו נסגור את העסקה ביום ההולדת ה-70 של סבתא שלי בשבוע הבא, עם משפחה וחברים כעדים. מר הול יכול להחזיק במתנות לעת עתה. ברגע שהירושה תוסדר, אני אשיג את רישיון הנישואין איתו." ***** שבוע לאחר מכן, במסיבת יום ההולדת ה-70 של זואי, הווילה של משפחת וילסון הייתה עמוסה באורחים. ביניהם היו כמה שותפים עסקיים שהגיעו לא רק כדי לחגוג את יום ההולדת של זואי אלא גם כדי לבדוק את גברת וילסון שחזרה לאחרונה ולראות מה היא שווה. כרגע, אריה מסתתרת למעלה, נחושה בדעתה להישאר שם. נורה עושה כמיטב יכולתה לשכנע אותה לצאת. "אריה, נו באמת, תפתחי את הדלת. כולם מחכים לך למטה." "אני לא הולכת לשום מקום," אריה נזפה. "הכסף הזה היה אמור להיות שלי, אבל עכשיו הוא הולך לכלבה הזאת. למה שאני ארד לשם ואבייש את עצמי?" "תקשיבי, את חושבת יותר מדי," נורה לחשה בדיסקרטיות. "אבא שלך מעריץ אותך, הוא לא ייתן הכל לאמה. את זוכרת את ההיעלמות שלה? לא צירוף מקרים. אבל תשכחי מזה. ביום שליאם קבע את הכללים, אבא שלך היה צריך לשתף פעולה בשביל מר קרטר. הוא אמר, 4/5 משני מיליון הדולרים האלה עדיין שלך בסוף. במקרה הגרוע, תחלקו את זה איתה, אבל זה מספיק לך לנסוע לחו"ל. תתלבשי, תתערבבי למטה, תפטפטי עם איזה ילד עשיר על דייטים. ברגע שאת בחו"ל, תשיגי בעל עשיר. ואז, אין דאגות! מהר, הצטרפי למסיבה." המילים של נורה החיו את תקוותיה של אריה. קולותיהן היו שקטים, והן חשבו שהן בטוחות. אבל הן לא ידעו שאמה השגיחה על כל הווילה של משפחת וילסון. למעלה, אמה התרווחה בשמלה שחורה חלקה ועקבים, והשגיחה מקרוב על הכל דרך המסכים שלה. בחיוך זדוני מצמרר, היא שמרה את ההקלטה ואז הסתובבה לכיוון האולם. ***** לבד בכיסא הגלגלים שלו למעלה, ליאם השגיח מקרוב על זואי, מתאו, נורה ואריה, ועקב אחר כל תנועה ומילה שלהם. "מר הול, אתה בטוח שאתה לא רוצה לרדת למטה ולהודיע על נוכחותך?" שאל לוי. "לא נחוץ." היום, ליאם דחה בתוקף את ההזמנה של משפחת וילסון. אבל הם לא ידעו שהוא כבר בווילה, טס מתחת לרדאר. התוכנית שלו? לראות בעצמו איך משפחת וילסון באמת מתייחסת לאמה. כשהמסיבה הגיעה לשיאה, מתאו תפס את המיקרופון. "כולם, יש לי עוד בשורה טובה בשבילכם היום. סוף סוף מצאתי את בתי האבודה, אמה. בואו ניתן קבלת פנים גדולה לילדה שלי, אמה!"