קול רך חדר את מחשבותיו של תיאו. סיירה כבר ניגשה אליו, עיניה היפות נעוצות בו. תיאו השתעל קלות ואמר, "הכל בסדר. דודה ג'מימה שוחררה, אני אקח אותך לשם." עיניה של סיירה נצצו, והיא הנהנה בראשה. היא פנתה לכיוון המושב האחורי, אבל תיאו פתאום פתח את דלת הנוסע. "שבי מקדימה." "אה?" סיירה עצרה, מבולבלת. "אדריאן לא נוהג היום?" "יש לו דברים אחרים לטפל בהם. אני נוהג." סיירה היססה, והעיפה מבט במושב הנוסע. "דוד תיא