סיירה קמה וניגשה לשירותים, נשענה מעל הכיור ופלטה מספר פעמים לפני שהתיישרה לאט. צעדיה היו איטיים כשחזרה למיטה, ולאחר מכן התיישבה שוב. היא הידקה את שפתיה והורידה את פניה, לא מסוגלת לדכא את המרירות והעצב בליבה. שנים של חיבה לא היו משהו שאפשר לעכל בזמן קצר. מה שטימותי אמר קודם גרם לה לתהות אם בנסון באמת הצטער על מעשיו, והאם עליה לתת לו הזדמנות נוספת. עם זאת, התמונות הפעם ניפצו כל תקווה קטנה שנותרה בלי