בליל החשוך כפחם, ניצוץ אור הבהב בעיניו של תיאו, ומראהו הקר כביכול התרכך כחום ששטף אותו. הוא חזר והאזין שוב ושוב להודעה הקולית של סיירה. אף שנפרדו רק לפני פחות משעה, געגועיו אליה הרגישו כרשת, שהלכה והתעבתה מרגע לרגע. הוא הוריד את מבטו לתמונת הפרופיל של סיירה בטלפון שלו. בעיניו הצרות הייתה רכות שהרגישה אינסופית, מעורבת עם ניצוץ קלוש, כמעט בלתי מורגש, של חשיכה. "סירי, הפעם, אני לא אפספס אותך שוב." ..