אלֶאָה עָזְבָה אֶת חַדְרָהּ כִּי הִרְגִּישָׁה שֶׁבִּטְנָהּ מְקַרְקֶרֶת מֵרָעָב. הִיא הָלְכָה לְכִוּוּן הַמִּטְבָּח וְרָאֲתָה אֶת הַמְּשָׁרְתִים מִתְכּוֹנְנִים לָלֶכֶת, כִּי אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁל אֶדְוַרְד כְּבָר הוּגְשָׁה. אֶלֶאָה קִמְטָה אֶת מִצְחָהּ כְּשֶׁשָּׂמָה לֵב שֶׁעֲגָלַת הָאֹכֶל עֲדַיִן שְׁלֵמָה, בְּלִי שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ. הִיא עָצְרָה אֶת הַמְּשָׁרֵת שֶׁעָמַד לָצֵאת מֵהַמִּטְבָּח. "חַכֵּה