אלֵאָה יָצְאָה מִן הַשֵּׁרוּתִים וְרָאֲתָה אֶת אֶדְוַרְד עוֹד בְּאוֹתוֹ תַּפְקִיד. הָאִישׁ לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ. אֵלֵאָה זָזָה בְּחוסֶר נוֹחוּת, נִמְהֶלֶת לְמָה אֶדְוַרְד נִמְצָא בְּחַדְרָהּ. "הַאִם אַתָּה צָרִיךְ מַשֶּׁהוּ, אֲדוֹנִי?" אֶדְוַרְד פָּנָה לְהִסְתַּכֵּל עַל אֵלֵאָה, שֶׁעָמְדָה שָׁם וּבוֹחֶנֶת בּוֹ. הוּא יָשַׁב וְנִשְׁעַן עַל הַמִּטָּה, וְסִימֵן לְאֵלֵאָה לְהִתְקָרֵב. אֵלֵאָה נֶעֶשְׂתָה