אדוארד כבר היה לבוש בחליפה חגיגית בשעות הבוקר המוקדמות. הוא צעד לעבר שולחן האוכל, מוכן לארוחה הראשונה של היום. האיש, עם הבעה רצינית, נראה מרוכז כשבהה באייפד שבידו. אדוארד עמד לצאת למשרד כדי לסיים את עבודתו שם. אסמה ניגשה לאדוארד, שישב ליד שולחן האוכל, והביטה במשרת שנשא אוכל עבורו. היא העבירה מבט חטוף למשרת, וסימנה לו להניח את האוכל לפני אדוארד. המשרת הניח מיד מספר מנות וכוס מיץ על השולחן. "אסמה, קפה!" קולו של אדוארד שבר את הדממה. אסמה נאנחה, והסתכלה עליו כשהוא נשאר שקוע באייפד. "לא אכלת כלום, אד." אדוארד עצר והרים את מבטו אל אסמה שעמדה לפניו. "אני לא רוצה מיץ. תביאי לי קפה!" אסמה הנהנה וסימנה למשרת שלידה להכין את בקשתו של אדוארד. "אל תשתה יותר מדי קפה לפני האוכל. אתה רוצה להמשיך לחיות ככה?" אדוארד הביט בה במבט חד. "את לא צריכה לדאוג לגבי זה, אסמה!" ענה אדוארד מבלי להסתכל עליה שוב. "אני רק רוצה שתחיה חיים ארוכים!" קולה של אסמה התרכך, אבל אדוארד לא הגיב. הוא נשאר בשקט, מרוכז באייפד. אסמה נאנחה ונשארה שם, מחכה שאדוארד יסיים את ארוחת הבוקר שלו. משרת חזר עם הקפה שאדוארד ביקש. אסמה הניחה אותו ליד ידו. האיש נשאר בשקט, עסוק בעבודתו. אחרי שלגם מהקפה כמה פעמים ואכל כמה ביסים מהעוגה שהייתה לפניו, הוא קם והתכונן לצאת. "אתה כבר הולך?" אדוארד פנה אל אסמה. "כן, יש בעיה?" אסמה ניגשה אליו, הבעתה רצינית. "מה עם האישה הזאת?" אדוארד קימט את מצחו לשמע שאלתה. "איזו אישה? על מי את מדברת?" הוא נראה מבולבל. "האישה שהבאת איתך, ש עכשיו אסירה!" אדוארד הנהן בהבנה. "אה, האישה הזאת. גרי יטפל בה." נראה שאסמה לא הייתה מרוצה מתשובתו. "אבל גרי לא כאן." אדוארד הנהן שוב. "פשוט תעזבי אותה. תחכי עד שגרי יחזור. אם היא לא תשרוד, זה העונש שלה!" אסמה נשפה קלות. "אבל, אד... אתה בטוח שהיא מרגלת? גרי הבטיח לחשוף את האמת. אם אנחנו טועים, זה אומר שהענשנו אדם חף מפשע." עיניו של אדוארד נעצרו, כועסות. "אל תיראי חלשה, אסמה. מעולם לא הגנת על אף אחד אלא אם כן ביקשתי את דעתך. שתירקב שם. אל תתני לה אוכל!" אסמה השתתקה כשאדוארד יצא מהאחוזה, והשאיר אותה מאחור. היא יכלה רק לראות אותו עוזב ולקוות לחזרתו של גרי. ** אדוארד הגיע למשרדו ונכנס לחדרו, התקבל על ידי המזכירה היפה שלו שעבדה איתו במשך שנים. אדוארד הביט באישה בקצרה לפני שישב ליד שולחנו. "מה סדר היום שלי להיום?" המזכירה שלו ניגשה ועמדה ליד שולחנו. "אתה רוצה שזה ייגמר מהר, או שזה ייקח קצת זמן?" שאלה גיסלה בפיתוי, והעבירה את ידה לאורך ירכה בניסיון לגרות את אדוארד. הוא הפנה את ראשו, מגורה בבירור. "תעשי את העבודה שלך!" הטון שלו היה חד, סבלנותו ניכרה. "אד, נו באמת..." גיסלה עשתה פרצוף נעלב, מתוסכלת מדחייתו. היא התקרבה, העבירה את ידה על פני חזהו הרחב ושיחקה עם העניבה שלו. "אתה יכול לראות שאני עובדת עכשיו!" אדוארד הדף את ידה בחוזקה, וגרם לה למעוד מעט. "תתרחקי. אל תגעילי אותי!" גיסלה קפאה, המומה ממילותיו הקשות. "אד..." היא ניסתה להתקרב אליו שוב, אבל אדוארד קם ודחף אותה אל הקיר, ואחז בגרונה. גיסלה נאנחה ונאבקה, ידיה שרטו אותו כדי שישחרר את אחיזתו. "אד... שחרר..." התחננה, קולה חנוק. "את בודקת את הסבלנות שלי. אל תחצי את הקו!" קולו של אדוארד היה קר ומלא איום. גיסלה עצמה את עיניה, פניה הפכו אדומות כשדמעות זלגו על לחייה. היא בקושי יכלה לנשום וניסתה נואשות להרחיק את ידו. "שחרר..." לחשה בחולשה, קולה בקושי נשמע. אדוארד שחרר אותה לבסוף, והיא התמוטטה על הרצפה, משתעלת ומנסה לנשום. הוא שחרר את העניבה שלו, מגורה בבירור. "צאי החוצה. אל תראי לי את הפנים שלך שוב!" גיסלה התנדנדה על רגליה ועזבה את החדר בחוסר יציבות. אדוארד הרים את הטלפון שלו, וראה את שמו של גרי על המסך. הוא ענה לשיחה ונשען לאחור על כיסאו. ** גרי הגיע לאחוזה לאחר שהיה מחוץ למדינה כמעט שבוע. אסמה ניגשה אליו מיד עם שובו. "חזרת?" היא צעדה לעברו לאחר שחיכתה שיסיים להתחדש בחדרו. "מה קרה?" גרי הזמין את אסמה לשבת איתו. "למה נעלמת כל כך הרבה זמן?" הוא משך בכתפיו בחיוך. "המשימה הזו הייתה די מסובכת. הייתי צריך זמן כדי להשלים אותה." אסמה הנהנה בהבנה. "שכחת מהילדה?" גרי קימט את מצחו לשמע שאלתה. "הילדה? אה, האישה שהרגה את הגנן של אדוארד?" אסמה הנהנה. "מה זה? מצאת רמזים?" אסמה נאנחה. "אדוארד הורה לי להשאיר אותה שם בלי אוכל. אני לא יודעת מה גורלה עכשיו. חיכיתי לך. ניסיתי לדבר עם אדוארד, אבל הוא רוצה שהיא תמות!" גרי חייך חיוך קל. "בסדר, אני אבדוק את מצבה ואחקור מה קרה אז." אסמה התקרבה ולחשה לו. "שמעתי לחישות במטבח שלא אלאה הרגה אותו. מישהו אחר נראה נכנס לאזור." גבותיו של גרי התקמטו. "מי סיפר לך את זה, אסמה?" היא התקרבה עוד יותר. "אחת העוזרות שלי שיתפה אותי בזה. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה, גרי. זה לא הוגן אם הילדה חפה מפשע!" גרי ליטף את סנטרו בהרהורים. "את בטוחה, אסמה? אנחנו לא יכולים פשוט להאמין לזה בלי הוכחות. תזמני את העוזרת שלך שתספק מידע מדויק, ותמני מישהו שיחקור את העניין הזה!" אסמה הנהנה. "מה עם הילדה?" גרי חייך לשמע שאלתה. "בסדר, אני אבדוק את זה. מעולם לא ראיתי אותך דואגת כל כך למישהו. מה קורה?" גרי בהה באסמה בחשדנות. אסמה לא ענתה ויצאה מיד, והשאירה את גרי מאחור. כפי שאמר גרי, היא הלכה לראות את אלאה בצינוק. הילדה נראתה מוזנחת לחלוטין לאחר שבילתה שבוע בתא. אלאה הייתה חלשה ושברירית, ואכלה רק לחם ומים שהביאה מריה. חברתה לא ביקרה מדי יום, אבל זה הספיק כדי להרגיע את רעבונה מעט. גרי פתח את דלת התא וניגש לאלאה. הילדה, בקושי בהכרה, הסתכלה על גרי כשניגש. אלאה ניסתה להתיישב כדי להתמודד איתו. "אתה... ממזר. באת לכאן רק כדי לראות אותי מתה?" גרי חייך לאלאה. למרות מצבה השברירי, הילדה שלפניו נשארה מתריסה. "תוציאו אותה!" הורה גרי לאנשיו. שני גברים הוציאו את אלאה מהתא. אלאה ניסתה להתנגד בכל כוחה, אבל כוחה כבר מזמן אזל. היא הלכה בעצלתיים, שפתיה ופניה חיוורים. היא עצמה את עיניה כשאור השמש פגע בה לראשונה מזה ימים. היא שאפה את האוויר הצח בתאוות בצע, וחשה ניצוץ של אנרגיה חוזר לגופה. שני השומרים הובילו את אלאה לחדר שהיא לא זיהתה. בפנים הייתה מיטה קטנה בחלל שלא עלה על שלושה על שלושה מטרים. היא ישבה על קצה המיטה, ראשה שמוט. למרות שהחדר היה שיפור עצום לעומת כלאה הקודם, הוא עדיין היה כלוב. משרתת נכנסה לחדרה, נושאת בגדים להחלפה. "תתנקו ותחליפו לבגדים האלה!" אמרה האישה, והניחה את הבגדים על שולחן המיטה. אלאה פשוט בהתה בה בלי לענות. המשרתת יצאה, ונעלה את הדלת מאחוריה. אלאה ניגשה לבגדים ואז צעדה לעבר דלת קטנה שהניחה שהיא חדר אמבטיה. היא ניקתה את עצמה במהירות, אם כי בטנה געשה מרעב. היא ידעה שהיא צריכה להישאר חזקה נגד המשוגע שעשה לה את זה. כשסיימה לצאת מחדר האמבטיה, מצאה מגש אוכל שמחכה לה. היא מיהרה לעברו והחלה לאכול בתאוות בצע, ישבה ואכלה את הארוחה כאילו לא אכלה ימים. לאחר שסיימה, אלאה חשה מנומנמת ועמדה לשכב כשלפתע קול פתיחת הדלת עצר אותה. אסמה נכנסה לחדר, והבעתה של אלאה החמיצה למראה. "סיימת?" אלאה נעצה מבט באסמה. "מה עכשיו? באת לזרוק אותי חזרה לבור התופת הזה של כלא? למה את לא פשוט הורגת אותי כבר?" אסמה נאנחה לשמע דבריה של אלאה. "בואי איתי!" אמרה אסמה בתקיפות. אלאה לא זזה, גם כש אסמה פנתה לדלת. כשראתה שאלאה עדיין יושבת שם, אסמה נכנסה שוב לחדר. "אני לא הולכת!" נזפה אלאה. אסמה ניגשה אליה, כעסה ניכר. "בואי איתי. אני אראה לך מה קורה!" אלאה קימטה את מצחה בבלבול אבל קמה ובעקבות אסמה בחוסר רצון. הן הלכו לחלק האחורי של האחוזה, שם התאספו גרי וכמה שומרים. גם כמה משרתים צפו. אלאה עדיין לא הבינה מה אסמה רצתה שהיא תראה. "מה קורה?" "את מכירה אותו?" שאלה אסמה, והצביעה על גבר עם עור כהה ופציעות קשות המכסות את גופו. "לא, אני לא מכירה אותו!" ענתה אלאה בתקיפות. גרי ניגש אליהן. "האם אתם והוא עובדים ביחד?" הוא שאל. עיניה של אלאה התרחבו, ובאופן אינסטינקטיבי הרימה את ידה כדי להכות את גרי, אבל הוא תפס אותה בקלות. "מי אתה חושב שאתה? אני לא רוצחת, ממזר!" גרי חייך חיוך קל ופנה לעבר הגבר הכורע ברך מולם. "אחרי קצת שכנוע, הוא הודה שהרג את האיש במחסן. אבל הוא מסרב לחשוף מי שכר אותו." אלאה קימטה את מצחה, ונעצה מבט בגרי. "אז אתה חושב שאני יודעת מי שכר אותו? או שאני שכרתי אותו בעצמי?" "את יודעת את התשובה!" התעקש גרי. "אתה משוגע! כמה פעמים אני צריכה להגיד שאני לא הרוצחת? למה אתה כל כך טיפש ומתפתה בקלות?" הבעתו של גרי החשיכה לנוכח התנגדותה. הוא שלף את אקדחו וירה בגבר ברגל. הפיצוץ העז של הירי גרם לאלאה לעצום את עיניה ולכסות את אוזניה. צעקת הכאב של הגבר הבהילה אותה. "מה אתה עושה?" דרשה אלאה באימה. גרי חייך לעברה. "תגידי לי אם את יודעת משהו!" אלאה גלגלה את עיניה בייאוש. "לצערי הרב, אני לא יודעת כלום!" היא השיבה. גרי לא התרגש מתגובתה וירה כדור נוסף ברגלו של הגבר. אלאה עצמה את עיניה שוב, וכעסה תסס לפני השטח. "אתה תמיד מתנהג ככה? אתה חושב שלחיי אנשים אין ערך?" גרי צחקק למשמע דבריה. "למה את כל כך מודאגת?" "כי כל מה שאני רואה כאן זה טירוף!" צעקה אלאה, קולה רועד מרגש. בום!