"אה! תדחוף יותר עמוק, זירו!" צעקה הבלונדינית כמעט בהגיעה לשיאה. זירו אז צלל עמוק יותר והמשיך לחדור לפי הטבעת של האישה. הבלונדינית כמעט קורעת את הסדינים האדומים של המיטה בגלל התענוג האינסופי שזירו העניק לה. האופן שבו הוא נעץ את איברו בתוכה, כמעט גורם לה להשתין על הסדינים. בדחיפה אחרונה, הוא ירק את מיציו בתוך פי הטבעת שלה. מבחינתו, סקס אנאלי הוא עדיין אחת החוויות הפרועות ביותר שגבר יכול לעשות. הוא ניגב את איברו במגבונים לחים מעל השולחן. "זה היה מעבר למדהים, מותק," אמרה הבלונדינית. זירו הסתכל עליה. "כן. אבל אני לא הולך לעשות את זה שוב איתך," הוא פלט, מה שהפתיע את הבלונדינית. "א-אבל אמרת שאני טובה—" "לא כשאת משפשפת את השיניים שלך על הזין שלי כשמצצת אותו," הוא קטע אותה וקם. הוא הרים את בגדיו שהיו מפוזרים על הרצפה ולבש אותם. האישה הייתה טובה, הוא אפילו גמר כמה פעמים בתוך הפה שלה, הוא פשוט טען שהוא שונא איך השיניים שלה שרטו את העור של הזין שלו. האמת היא שהוא לא יכול לקיים יחסי מין עם אותה אישה. הוא זירו כהן אחרי הכל. מפלצת ידועה במיטה שמזדיינת עם כל אישה שהוא רוצה, אפילו אם היא מבוגרת ממנו - כל עוד היא יכולה לעמוד בקצב שלו. "זירו, יקירי. היה לנו זמן נהדר—" "תראי, מאליה—" "זה מיה!" האישה אמרה ונעצה בו מבט. "מאליה או מיה, לא אכפת לי. אני לא יכול לזכור כל אישה שאני מזיין. את מכירה אותי," הוא כפתר את הפולו שלו ואז הסתכל חזרה על הנערה, "אני תמיד מחליף טעמים מדי יום." הנערה הבלונדינית בשם מאליה קמה מולו. "לא! אתה לא יכול לעשות לי את זה! אמרת שאני—" האישה לא סיימה את דבריה כשזירו צחק, בצורה שטנית. הוא נעץ בה מבט שגרם לאישה לסגת אחורה. "אני שונא לחזור על עצמי," הוא אמר, בקרירות. האישה אז לא ענתה עד שזירו עזב את החדר. כאשר זירו צעד לכיוון מגרש החניה של המלון, הוא הציץ בשעון היד שלו והשעה כבר הייתה שלוש לפנות בוקר. כנראה, היה לו סשן של שלוש שעות עם הנערה הבלונדינית ההיא. הוא הניד בראשו ועצר מול המרצדס בנץ השחורה שלו. הוא קפץ פנימה ונסע למועדון כדי למצוא אישה אחרת לזיין. והוא יחזור הביתה רק אם הוא כבר יהיה עייף. הוא חנה מול המועדון ומסר את המפתח לשירות החניה. הוא עדיין היה בכניסה למועדון כשאישה בשמלת מיני שחורה צמודה ניגשת אליו. זה היה רק עניין של שניות והם כבר התמזמזו בפינה. האישה יזמה וזירו מצא את זה חם. האופן שבו הלשון שלה הסתחררה בתוך הפה שלו, נראה שמצאה משהו שהדליק אותו. הוא אז אחז לה מאחור וסחב אותה למעלה. לא שם לב לאנשים שהסתכלו עליהם. זה היה זירו כהן בכל מקרה; אנשים תמיד יפנו לו דרך. אף אחד לא העז לעכב את הסשנים שלו. אם כן, תהיו מתים. האישה המשיכה לנשק אותו עד שהגיעו לחדר ה-VIP. זירו השליך את האישה על המיטה. האישה אז צחקה, בפלרטטנות. זירו מיהר לעברה וטען את שפתיה בחריפות. האישה לא יכלה שלא לגנוח. היא ניסתה לעמוד בקצב של זירו אבל היא נכשלה, בגלל זה זירו עצר והסתכל עליה. "מצטער, את לא טובה," הוא אמר וקם. האישה קימטה את מצחה. "מה? רק התחלנו ואתה מהיר מדי—" "זהו. אני מהיר מדי שאת אפילו לא יכולה לעמוד בזה. אני שונא את זה. תעזבי מיד," הוא אמר והצביע על הכניסה. האישה לעגה. "ברצינות? גררת אותי—" "כי חשבתי שאת יכולה לעשות לי את זה. אבל טעיתי." "אנחנו יכולים לעשות את זה שוב. אני מבטיחה שאני א—" האישה לא סיימה את דבריה כשזירו השמיע צחקוק. "אני לא נותן הזדמנות שנייה. תעזבי לפני שאני אגרור אותך החוצה," הוא טען. עם זאת, האישה לא צייתה והחלה להסיר את בגדיה מה שגרם למצחו להתקמט. האישה נשכה את שפתה התחתונה, מנסה לפתות אותו. כשסיימה בהצלחה להסיר את כל בגדיה, היא שכבה על המיטה בלי להסיר את מבטה ממנו והחלה לגעת בגופה. עיניו של זירו נעו בין הערימות הגדולות של האישה. לאישה היו ציצים גדולים וקימורים נחמדים. עם זאת, האופן שבו היא לא יכלה לעמוד בקצב עם המהלכים הפתאומיים שלו, זה היה דיכוי גדול עבורו. "אפילו אל תחשבי על זה," הוא אמר וצבת את גשר האף שלו. "אני לא אזיין אותך גם אם תתחילי לגעת בעצמך," הוא הוסיף ועמד להסתובב כשהאישה קראה בשמו. "יום אחד, אתה תמצא אישה שתזרוק אותך כמו זבל!" האישה קראה מה שרק גורם לו לחייך. "באמת? אני לא חושב!" הוא אמר, בקרירות ועזב. זירו הניד בראשו בחוסר אמון תוך כדי ירידה במדרגות. למה הוא תמיד נתקל בנשים נואשות? הוא רק רצה חיי מין עליזים. אבל כמה נשים נעשות רעילות אחרי שהוא נוגע בהן. "זירו?" מחשבותיו התנגשו כשמישהו קרא בשמו. "נהדר! זה אתה," האיש שאחז בבקבוק בירה התקרב אליו. "פיטרסון," הוא קרא בחזרה. האיש צחק. "אל תהיה רשמי מדי," הוא אמר. "מה אתה רוצה?" האיש שקרא לו פיטרסון הניד בראשו. "שום דבר. קרה שראיתי אותך בגלל זה קראתי בשמך. מה אתה עושה כאן בכלל?" זירו יצר חיוך ערמומי על שפתיו. "מעמידים פנים שאנחנו לא יודעים, אנחנו?" האיש משך בכתפיו. "ובכן, אני רק מוודא." זירו רק הסתכל על האיש והחל להתרחק. "בכל מקרה, איילה רוצה שתשתתף ביום ההולדת השמונה עשרה שלה," האיש צעק מכיוון שהמוזיקה עדיין רועשת. זירו עצר והסתכל לאחור. "תעקוב אחריי," הוא אמר והניע את ראשו בדרך. האיש אז חייך ועקב אחריו. הם הלכו זמן מה עד שהגיעו לדלפק הבר. "לאחותך המתוקה עדיין יש קראש עליי?" זירו התחיל מה שגורם לאיש לצחוק. "כן. אבל אני אעשה כמיטב יכולתי לעצור את הפנטזיות שלה כלפיך." "ובכן. אני די מחבב את אחותך—" "אל תעז!" האיש הזהיר ונעץ בו מבט. זירו צחק והניד בראשו. הוא קרא לברמן והזמין משקה. "אפולו, אתה צריך להגיד את זה לאחותך, לא לי." "תוריד ידיים מהאחות שלי, זירו. היא עדיין צעירה." "אני גם לא עושה עם בני נוער. אתה יודע את זה, גבר. אם זאת אמא שלך, אולי אני יכול," הוא התבדח. "אמא אוהבת את אבא," אפולו ענה. זירו עמד לדבר כשהברמן הניח את המשקה שלו. הוא אז לגם מהכוס שלו. "הוא כבר מת." אפולו קימט את מצחו. "ברצינות? אתה אומר את זה מולי? אתה לא יודע שאני על סף לתת לך אגרוף לפנים?" זירו השמיע צחקוק רם שמצטרף למוזיקת המועדון. "אל תהיה רציני מדי, אפולו. מכיוון שהזמנת אותי לבכורה של אחותך. אז אני אבוא." אפולו נאנח אנחה עמוקה. "מה קרה?" זירו שאל. "היא רצתה שתהיה הריקוד האחרון שלה בטקס הפרחים." זירו חייך. "בטח." לאפולו היה קשה עם ההחלטה הזאת. עם זאת, אחותו הבטיחה שהיא תפסיק לפנטז על זירו כהן כל עוד הוא יזמין אותו ויהיה חלק משמונה עשר הריקודים שלו. אפולו היה אמור להיות הריקוד האחרון שלה אבל זה נגמר עם הקראש הוותיק שלה. זירו ואפולו היו חברים לכיתה מאז הקולג' וגם החברים הכי טובים. אחותו הקטנה תמיד ראתה את זירו כשהאיש ביקר בביתם עד שהרגשות שלה גדלו כלפיו. אפולו לא היה נגד מי שהיא מחבבת אבל אם זה היה זירו, הוא לא ייתן לזה לקרות. מלבד הפער בגילאים שלהם, זירו הוא רודף שמלות ארור. "אני מזהיר אותך, כהן. תוריד ידיים מהאחות שלי." זירו שתה לתוך הכוס שלו. "אני ארקוד איתה, נכון? איך אני אחזיק אותה אז?" אפולו קימט את מצחו. "אל תלעג לי, חבר. אני רק מזהיר אותך. אתה ידעת שיש לה קראש עליך. אל תגרום לה להניח הנחות בלתי אפשריות. אתה מבוגר ממנה בעשר שנים ומפלצת מין." זירו צחק. "אני כן."