"אִם רַק לֹא הֵייתְ אֲחוֹתִי, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן לְכָךְ חֲשִׁיבוּת," מִילָיו שֶׁל אַפּוֹלוֹ הֵדְדוּ בְּתוֹךְ הַסָּלוֹן שֶׁלָּהֶם אַחַד אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם. אִיסְלָה חִיְּיכָה בְּרֹחַב לֵב. "תּוֹדָה רַבָּה, אָחִי," הֵשִׁיבָה, יוֹתֵר כְּהַקְנָטָה. כַּאֲשֶׁר הֵם סִיְּמוּ לֶאֱכוֹל אֲרוּחַת צָהֳרַיִם, זֵירוֹ מַקְפִיץ אוֹתָהּ בַּבַּיִת שֶׁלָּהֶם לִפְנֵי שֶׁהוּא חוֹזֵר לַחֶבְרָה שֶׁלּוֹ, וּמִקְרֶה קָרָ