איסלה פקחה את עיניה לאט, מסונוורת מאור השמש שחדר דרך החלון. היא מצמצה כמה פעמים, מסגלת את ראייתה. היא הניחה את זרועה מעל עיניה וגנחה כשהתהפכה לצד השני. "אוי ואבוי!" היא קראה כשראתה את בקה יושבת על הרצפה ובוהה בה. היא קמה מיד. "מה את עושה שם?" היא שאלה. בקה נאנחה. "ניסיתי להעיר אותך אבל לא הסכמת. אז בסוף התיישבתי כאן, מחכה לך," היא אמרה, מה שגרם לגבותיה להתקמט. "את רצינית? כמעט גרמת לי להתקף לב—" "