"היי, אפולו!" איסלה בירכה את אחיה שזה עתה חזר הביתה. היא הסתכלה על השעון שעל הקיר וראתה שכבר חמש בבוקר. "מצאת אותו?" היא שאלה והתקרבה לאחיה, שכעת זעף אליה. "מה? אני רק שואלת אם מצאת אותו," היא אמרה וחייכה. אפולו הנהן, מה שגרם לחיוך של איסלה להגיע לעיניה. "נהדר!" היא קראה. "תפסיקי לפנטז על הבחור הזה, איסלה. הוא לא טוב בשבילך. זירו הוא כמו אח גדול שלך," אמר אפולו כשהוא צעד לעבר המטבח הרחב שלהם. "כן, בטח. אתה אמרת לו שהוא יהיה הריקוד האחרון שלי?" היא שאלה, קולה מלא התרגשות. אפולו אז בהה בה. "הבטחת לי שלא תפנטזי-" "אחי הגדול, אני יודעת, נכון? בכל מקרה, מה אתה רוצה? פולי סויה מבושלים או קפה קרמל חם?" היא שאלה כשצעדה לצד השני של המטבח. אפולו זעף. "קפה קרמל. את צריכה לתת למשרתת לעשות את המטלות-" "אחי, אני כבר גדולה ויש לנו רק את ננה נורם והיא כבר זקנה. אתה שוב מסיט את הנושא העיקרי," היא אמרה ונענעה בראשה. "זירו יבוא וכבר הסכים לארור הזה-" "אחי! בלי קללות! יש כאן תינוקת," היא קטעה והרימה את ידה. אפולו הרים גבה. "כן, התינוקת שלנו. אז, שלא תעזי שיהיה לך חבר? אוקיי? את צעירה מדי. את צריכה להתמקד בלימודים שלך קודם." "כן, אבא," היא ענתה וצחקה. אפולו רק נענע בראשו. אחותו באמת שובבה. היא כוכבת שנותנת אור לחייהם. היא שמחה מדי ותמיד רואה דברים בצורה חיובית. היא טהורה ותמימה מדי. "אז, זירו-" "זירו שוב?" הוא שאל ומצחו התקמט. איסלה חייכה וסימנה סימן שלום. "אני פשוט שמחה ואתה יודע שהוא הקראש שלי מאז-" "קראש או שאת כבר מפתחת משהו, הממ?" היא נשכה את שפתה התחתונה והמשיכה במה שעשתה. "פ-פשוט קראש..." היא מלמלה. "תוודאי את זה. תתמקדי בלימודים שלך, את כבר תהיי סטודנטית במכללה בחודש הבא. את תגורי במעונות-" "לא! אני לא רוצה את זה. אני אגור בדירה עם החברה הכי טובה שלי. אמא ואני כבר דיברנו על זה," היא אמרה והסתכלה עליו. אפולו נאנח עמוקות. "תביאי את ננה נורם איתך, אוקיי?" "מה אני? ילדה בת חמש?" היא הגיבה והניחה את כוס קפה הקרמל מולו. היא משכה את הכיסא שממולו וישבה. "כן. את עדיין תינוקת בשבילנו. את יודעת שאמא תמיד עסוקה בנסיעות העסקים האלה ולא יכולה לראות אותך כל הזמן. אני צריך לנהל גם את החברה שלי. אני לא יכול לראות אותך כל הזמן גם כן. את גדלה ואנחנו רק רוצים את ה-" "אני כבר יודעת איך לדאוג לעצמי, אחי. אני יודעת את הגבולות שלי." אפולו נאנח. "את לא יודעת איך העולם הזה עובד, איסלה." היא צחקה ונענעה בראשה. "לא ידעתי שלגשת אליך יביא אותי לשיעור חיים מסוים. אל תדאג, אחי המדהים. אני אעשה כמיטב יכולתי לגרום לך ולאמא להיות גאים," היא אמרה. אפולו חייך. "ידענו את זה. ומותק, את כבר גורמת לנו להיות גאים תמיד," הוא אמר וקרץ לה. "אוו. אני ממש מחמיאה. אוהבת אותך." אפולו הרים גבה. "הממ... זה לא אופייני לך להגיד את המילים האלה לאחיך הגדול," הוא חייך, "מה את רוצה?" היא חייכה חיוך רחב. "אפשר לבלות לילה עם רבקה?" אפולו זעף. "לישון אצלה?" היא הנהנה וניסתה כמיטב יכולתה להיראות חמודה מול אחיה. "אפשר?" "לא." "אה! אפולו, נו באמת. זה לא שאני אלך למקום אחר. תשאל את רבקה אם אתה רוצה," היא אמרה. "ככל שאני זוכר, גם את אמרת לי את זה לפני כמה חודשים. אבל לאן הלכת? הלכת לבר עם החברה שלך, התחפשת לגברת בגיל הנכון שלהן כי היית גבוהה ושתית." "עשיתי את זה רק פעם אחת. ואני נשבעת, אנחנו רק הולכות להתחבר. אתה יכול לבוא אם אתה רוצה," היא אמרה אבל חיוך שובב מרחף על שפתיה. "אפילו לא סיכוי אחד." אז היא פרצה בצחוק ועצרה כשאחיה בהה בה. "אני אפסיק! אבל היית צריך לראות את הפרצוף שלך כשאני מזכירה את השם של רבקה." אפולו לגם מהכוס שלו וקם לאחר מכן. "אני אעלה למעלה. תזכרי מה שאמרתי לך. תפסיקי לפנטז על זירו ובלי לישון אצלה." היא זעפה. "בבקשה?" היא אמרה וצמדה את כפות ידיה יחד. "לא." "בסדר! אני פשוט אזמין את רבקה לכאן." "לא!" היא הרים גבה. "ולמה? אני גם הבעלים של הבית הזה ויש לי את הזכות להזמין את החברה שלי," היא טענה. אפולו צבט את גשר אפו. "בסדר. את יכולה ללכת. אבל תתקשרי אליי כשאת מגיעה לשם. ובבקשה, אל תגרמי לזה להיות אליבי שוב וללכת לבר. את עדיין קטינה, איסלה." היא הצדיעה וחייכה. "כן, אדוני הקפטן," היא ענתה. אפולו רק נענע בראשו ועזב את המטבח. כשעזב, היא קפצה משמחה! "כן!" ובכן, היא ידעה שאחיה לא אוהב את רבקה כי הוא קצת מחבב אותה. ובכן, הוא תמיד אמר לה להפסיק לפנטז על זירו. עם זאת, אפולו עצמו פנטז על החברה הכי טובה שלה. כשהיא סיימה במטבח, היא טיפסה למעלה והתקשרה לחברה שלה. היא חייגה למספר שלה ורק בשלוש צלצולים, היא ענתה לטלפון. "רבקה!" היא קראה. "מה לעזאזל, איסלה!" הגברת על הקו השני אמרה, והרגישה מגורה. "את יכולה פשוט להנמיך את הקול שלך?" איסלה יכלה לדמיין איך רבקה גלגלה את עיניה. "יש לי חדשות טובות בשבילך." "אה-הא?" "אפולו הסכים ואני אהיה שם לפני חמש. אז..." "מושלם! אנחנו צריכות להתכונן להופעה הערב," רבקה ענתה. "כן, נכון! ואני סופר מתרגשת!" רבקה צחקה על הקו השני. "כן, אני יכולה לראות את זה דרך הקול שלך. בכל מקרה, לפי המקור שלי, זירו גם יהיה שם." לשמוע את השם שלו גורם ללב שלה לרפרף ולבטן שלה להתהפך. "נהדר!" "עם זאת, יש אפשרות שאחיך יהיה שם גם כן." עם המחשבה הזאת, החיוך שלה דהה. "אנחנו צריכות לנקוט באמצעי זהירות אז. בכל מקרה, לראות אותו יהיה בסדר," היא ענתה. רבקה פלטה צחקוק רך על הקו השני. "אני יודעת. אז, נתראה." "נתראה. ביי!" היא אמרה וסיימה את השיחה. היא השליכה את עצמה על המיטה שלה ובהתה בתקרה הלבנה, והתמכרה למחשבות העמוקות שלה.