אורורה: "אני לא צריכה כלום, איוון," אמרתי, פותחת את הדלת כשקלטתי את הריח של איוון לידה. העובדה שהיה לו את זה בתוכו לבוא ולבדוק מה שלומי הייתה משהו שהייתי אסירת תודה עליו. לעזאזל, לפעמים כן רציתי שזה יהיה דימיטרי שיבוא, אבל ידעתי טוב יותר מלקוות לחלומות שווא שלעולם לא יתגשמו. לפחות ידעתי שהבטא אולי היה אמיתי כלפיי, במידה מסוימת, עם מה שהוא עשה. המשרתות היו כולן בחוץ כשסירבתי לראות אף אחד, והעובדה ש