דימיטרי: חיכיתי בחדר השינה, בוהה בדלת כששארלוט נכנסה פנימה, ואז נהמה חלושה הדהדה בין קירות חדר השינה, מזכירה לה את נוכחותי כאָלְפָה שלה. היא קפאה לשנייה, מביטה מטה ברגליה לפני שלקחה נשימה עמוקה. חזהּ עלה וירד לכמה שניות לפני שהרימה את מבטה אליי. "מה פשר המעשה שעשית?" שאלתי, בוהה בה והיא קימטה את מצחה כשנעצה בי מבט. ליבה דהר, והיא זעפה לעברי, עיניה מתקשות יותר משחשבתי שאפשרי. "עשיתי את מה שהיית אמו