אורורה: הסתובבתי בסלון, מוודאת שהכל מטופל ומסודר, בידיעה שהערב הזה לא רק הולך להיות ערב גדול בשבילי, אלא שהרבה דברים תלויים בו, ועיני כולם יהיו נשואות אליי. וזה היה משהו שקצת יותר מפחיד אותי. "בבקשה שימי את אלה כאן," אמרתי, מביטה במשרתת שהנהנה כששמה את מגש המאפים הקטנים על אחד השולחנות. המארחים ידעו מה לעשות, וזה לא היה עניין בשבילי, אם כבר, הם הקלו על העבודה כשהם טיפלו בהם. "וואו," אמר איוון, נכנ