אורורה: "שרלוט, זה רק בשביל העסקה. שנינו לא הולכים..." "את הולכת לגעת בה, דימיטרי. הלהקות מצפות לראות סימן מזוין על האישה." שמעתי את קולה של חברתי הטובה ביותר, מה שגרם לי להזעיף פנים כשצעדתי לכיוון המשרד של דימיטרי. שנינו התכוננו לצאת לטקס ההזדווגות, ולא יכולתי שלא למצוא את עצמי מקמטת פנים כשהוא נעלם. עם זאת, ידעתי שיש לו כמה דברים לטפל בהם, ובגלל זה, בחרתי לא לעשות מזה עניין. אבל כשהוא לקח כל כך הרבה זמן וקראו לנו, ידעתי שאני חייבת ללכת ולבדוק לפחות לאן בת הזוג שלי הלכה. "אני רק אתן לה סימן זמני. זה יספיק להם לראות, ואני אדחה אותה. האישה תהיה 'בת הזוג' שלי לחובות, אבל הדבר האחרון שאני הולכת לעשות זה להיות במערכת יחסים איתה." הוא אמר, ולקחתי נשימה עמוקה, מנסה לעבד את מה ששמעתי. הגבר לא יכול להיות רציני. החבר שלי, והחברה הכי טובה שלי, לא יכול להיות רצינית ואמרה את מה ששמעתי. "את אומרת את זה עכשיו, אבל זו רק שאלה של זמן עד ששתיכן פתאום תהיו נאהבות." אמרה שרלוט, מרימה את קולה לעברו. "היום, את אומרת לי את זה, את כועסת שאת נאלצת להיכנס למערכת יחסים שאת לא רוצה. את שונאת מי שהיא ומאיפה היא באה וזה משהו שאני מבינה. אבל הכלבה הארורה הזאת חכמה ואם היא לא תצליח לפתות אותך עכשיו, היא תצליח בעתיד. מה לעזאזל אני אעשה עד אז?" "שרלוט, את יודעת שיש לי את החובות שלי כאלפ..." "את לא האלפא היחידה שם בחוץ." היא אמרה, וצפיתי מבעד לסדק הדלת כשהוא אוחז בלחייה, מקרב אותה אליו. דמעות הציפו את שדה הראייה שלי כשהוא חיבר את שפתיו לשלה בנשיקה עדינה שעצרה אותה מלדבר. היא כרכה את אצבעותיה עם לולאות החגורה שלו, משכה אותו קרוב יותר, והוא חייך אל תוך הנשיקה לפני שנשך את שפתה התחתונה לפני שהתרחק והניח את מצחו על שלה. "את יודעת שבהיותי אלפא של אלפאות, יש לי חובות למלא. אבל תאמינו למילה שלי, הדבר האחרון שאני אעשה הוא להסתכל על אומגה יתומה שאומצה על ידי האלפא והלונה שלו מתוך רחמים." הוא אמר, וגרם לליבי לדהור בכלוב הצלעות שלי. שפתיי רעדו וצעדתי צעד אחורה, מנענעת את ראשי כשמילותיו חדרו לחזי. פתחתי את הדלת, תפסתי את שניהם לא מוכנים כשעיניו של דימיטרי פגשו את שלי. עיניו הראו שנאה גלויה, ולראשונה מאז שפגשתי אותה, ראיתי את השנאה במבטה של חברתי הטובה ביותר. "שרלוט, צאי החוצה." דימיטרי ציווה, והאישה קימטה את מצחה. "דימיטרי..." "אמרתי מילה." הוא אמר, עוצר אותה. היא הביטה למטה אל רגליה לרגע לפני שהנהנה כשצעדה צעד אחורה. עיניו פגשו את שלי וניערתי את ראשי בשאלה. "למה?" "לא היית צריכה לצפות לפחות מזה." הוא אמר, מפתיע אותי. "בטח, לא ציפית שאהיה עם אומגה יתומה כמוך, נכון?" "שנינו הסכמנו..." "הסכמתי ועדיין מסכימה גם לטובת הלהקה שלי וגם לעין הציבור. אבל ההזדווגות שלנו תהיה רק אחת בשביל זה." הוא אמר, והבטתי למטה אל רגליי כשהוא צעד לעברי, מתנשא מעל גופי כשהוא מכוון בי פגיונות. "מילה אחת מזה, ואני אוודא שתתחרט על שהסכמת אי פעם לקשר ההזדווגות, האם אני מבהירה את עצמי, אורורה?" לא הגבתי, לא יכולתי, כשצעדתי צעד אחורה. עיניו היו נעוצות בי כשיצאתי וסגרתי את הדלת, בידיעה שהוא לא יוכל לעקוב אחריי. עיניה של שרלוט פגשו את שלי ועצמתי את שלי לרגע כשניסיתי לעצור את דמעותיי. חזרתי לחדר ההלבשה שלי ולא יכולתי שלא לצרוח ברגע שסגרתי את הדלת. יבבה נמלטה משפתיי וצפיתי בדלת נפתחת, וחשפה את אמי, שעיניה התרחבו בהפתעה למראהי. "אורורה?" היא שאלה, מנענעת בראשה בשאלה כשרצה לעברי. שניים מהמשרתים שהיו בתוך הלהקה קימטו את מצחי למראהי, אך היא לא הרשתה להם להיכנס כשנהמה נמוכה נמלטה מחזה. "אורורה, ילדה, מה קורה?" "הוא בוגד בי איתה." אמרתי, מסיטה את מבטי ואמא קימטה את מצחי. "שמעתי אותם מדברים במשרד שלו, והוא אפילו לא רוצה להתחתן איתי. הגבר רוצה אותי רק בשביל הבריתות שלו, ואני אהיה לא יותר מ..." "בטח, לא ציפית לפחות מזה, אורורה." היא אמרה, מפתיעה אותי. העובדה שנימת קולה הייתה עכשיו קשה יותר גרמה לי לבעור בחזי. "את לא טהורת דם, אביך בקושי הצליח לארגן את ההסכם הזה למען ביטחוננו של כולנו." "אמא..." "אל תהיי טיפשה מספיק כדי לחשוב על לסגת עכשיו." היא אמרה, וגרמה לליבי לדהור בצלעותיי. אם הייתי חושבת או מאמינה שמישהו יתמוך בי בעולם הזה, זו הייתה היא. לא ציפיתי שהיא תהיה מוכנה לזרוק אותי ללהבות ולצפות. "בחרת להתחתן איתו כדי להבטיח שתחיי חיים הגונים וחזקים, אבל אם את הולכת להתנהג כמו פעוטה שלקחו לה את הצעצוע שלה, אז את הולכת למצוא אותי מולך. ותאמיני לי, הדבר האחרון שאת רוצה זה שאביך יגלה על הגישה הזאת." "אני לא הולכת לחלוק מיטה עם גבר שנישק את החברה הכי טובה שלי..." "החברה הכי טובה שלך היא דם בטא. היא בדרגה גבוהה יותר, ואת יודעת את זה טוב מאוד." אמא אמרה, ואני בלעתי רוק. "לגבי שיתוף המיטה שלו, את הולכת לעשות כפי שנאמר לי, וכמו שבן זוג טוב היה עושה. לא אכפת לי אם את נהנית מזה או לא, אבל את הולכת למלא את חובותיך כבן זוג שלו. אחרת, כל מאמציו של אביך יהיו לשווא, ואת הולכת לסבול מתוצאות שאת לא רוצה להתמודד איתן." "אז, אני פשוט נדרשת, לעזאזל, לקבל גורל שלא בחרתי אפילו? גורל עם גבר שלא רק שיקר לי, אלא גם ינהל רומן עם החברה הכי טובה שלי?" שאלתי, ואמא קמה מהרצפה. היא הנהנה לי לקום לפני שתפסה אותי בשערותי ברגע שעשיתי זאת. היא משכה אותי לחזה, מה שגרמה לי להזעיף פנים כשהיא פגעה בי. "את הולכת להקשיב לדברים שלי מקרוב מאוד, ואני אתן לך את האזהרה הזו פעם אחת." היא אמרה, מביטה בי דרך המראה כשהיא הידקה את אחיזתה סביב שיערי. "אם תבחרי לפשל עם זה, אני אוודא שגלות היא העונש שאת חולמת עליו. לכן, את הולכת לשטוף את הפנים שלך ואני אשלח את המנקות, מעצבי השיער והמאפרים, ואם מישהו ישמע על מה שקרה כאן, אני הולכת לחתוך לך את הלשון, האם אני מבהירה את עצמי?" לא הגבתי לרגע לפני שהיא הידקה את אחיזתה סביב שיערי, מושכת אותי לאחור עד שהייתה בטוחה שצעקתי. "כן, כן, את צועקת." אמרתי, רציתי לעטוף את ידי סביב פרק כף ידה והיא הנהנה. "טוב, אנחנו מצפים לך בחוץ בעוד שעה. ואני מצפה לראות חיוך על פניך כשאראה אותך..."