אורורה: הייתי חייבת להודות, הכעס שהרגשתי באותו רגע כשנכנסנו לאחוזה לא היה כזה שדמיינתי שאני ארגיש. זה היה יותר מדי כואב, מעורר רחמים, ולא יכולתי שלא להרגיש קטנה. האדון אלפא היה אדיב מספיק לדבר איתי. לא הייתי טיפשה, ידעתי שיש לו דברים חשובים יותר לטפל בהם. אבל האדון היה אדיב מספיק להקדיש לי כמה דקות מזמנו, לוודא שאצא עם חיוך. "מה הבעיה שלך, אורורה?" שאל דימיטרי, בוהה בי. המילים שלו עדיין צלצלו באוז