אאורה: "איך את מרגישה?" נטליה שאלה, וחייכתי, מנענעת בראשי לעברה. אפילו לא יכולתי לתאר כמה הייתי אסירת תודה על כך שלא רק נשארה לצידי לאורך כל הלידה, אלא גם תמכה בי יותר מאחות למרות המצב הקשה בו הייתי נתונה. "אני בסדר," אמרתי, זזה הצידה כדי שתשב לצידי. מריאנה, שעמדה בחדר, ניגשה למטבחון שהיה בסוויטה בה שהיתי. אפילו לא ידעתי שיש סוויטה כזו בבית הזה. אבל ככל שנשארתי כאן יותר, כך למדתי להכיר אותו יותר.