דימיטרי: חייכתי, בידיעה שאורורה לפחות נותנת לי הזדמנות. זה היה משהו שמעולם לא חשבתי שאוכל לחיות איתה. אבל ידעתי בוודאות שזה יהיה רק ההתחלה של מה ששנינו עומדים לעבור. העברתי את האצבע על לחיה של בתי כשהיא שכבה על חזה של אמה, ואורורה חייכה למראה. היא לא אמרה מילה במשך כמה שניות, אבל כשמבטינו הצטלבו, הם אמרו הרבה יותר משפתינו היו אומרות. "את יודעת, נצטרך לספר להורים שלנו שילדת בסופו של דבר," אמרתי, מז