הם טיילו במשך ארבעים דקות נוספות. אליאנה עצרה בראש גבעה קטנה, מצמצת מרחוק. דגל הציץ מבין העצים מלפנים. הקלה שטפה אותה כשזיהתה את קו הסיום. "עוד שתי דקות, ואנחנו שם," אמרה אליאנה לאחרות. "סוף סוף!" נאנחה סטלה, צנחה על האדמה ומשפשפת את שוקיה הכואבות. ברגע זה, ליביה, שנשנשה תערובת שבילים לידם, שמעה יללה חלשה וגבוהה מאחור. היא הסתובבה ונאנחה, וראתה יצור רך מציץ מתוך השיחים. עיניה של ליביה נצצו. "גור כ