פרק ראשון
"אורורה, אתמול ראיתי את בעלך עם אישה אחרת."
אורורה הרפרווד, האישה ששמה הוזכר, הסתובבה מיד. היא הציצה תוך כדי חיוך דק לווליה, שנראתה כאילו היא הולכת בכוונה לעבר שולחן העבודה שלה.
"אולי לאלכס יש פגישה עם לקוח או עמית. איפה פגשת אותו?" שאלה אורורה בסקרנות.
כגבר שמחזיק בתפקיד מנהיגותי בחברת קמעונאות, היא ידעה שהעבודה של בעלה כרוכה לעתים קרובות באינטראקציות עם המין השני. אורורה גם הייתה בטוחה שאלכס לא יעשה שום דבר לא ראוי. באופן הגיוני, אם אלכס היה בוגד, מערכת היחסים שלהם לא הייתה נמשכת שנתיים.
"ראיתי את אלכס במלון קמפינסקי," ענתה ווליה.
"פגשת את אלכס במלון?"
מצחה של אורורה התקמט. היא ניסתה בכל כוחה לחשוב בצורה חיובית, מתוך אמונה שבעלה לא חצה שום גבול. לא, אורורה הייתה בטוחה שאלכס הוא גבר טוב.
"כן, ראיתי אותו נכנס לאחת המעליות עם אישה," הסבירה ווליה. ממבטה, אורורה הייתה משוכנעת שחברתה לא משקרת לגבי מה שהיא חשפה זה עתה.
"אה, אולי באמת הייתה להם פגישת עסקים."
"פגישת עסקים? הבעיה היא שראיתי בבירור את אלכס מחבק את האישה הזאת בצורה אינטימית מאוד, ניקול. איזה סוג של שותפה עסקית מתחבקת כל כך באינטימיות?"
לבה של אורורה החל לפעום מהר פי שניים. הגילוי שחברתה ראתה את בעלה מתייחד עם אישה אחרת שיבש את מחשבותיה.
"אני בטוחה שהם יותר מסתם עמיתים," המשיכה ווליה. "חוץ מזה, איזה סוג של עסקים מתנהלים במלון וכוללים רק שני אנשים? אני בטוחה שאלכס –"
"ווליה..." קטעה אורורה. "מספיק, תפסיקי. אין צורך להמשיך," התחננה, כשהיא מנענעת את ראשה מספר פעמים. היא ביקשה מווליה להפסיק את מה שהואשם בו והודתה לה על המידע.
לאחר ששמעה את החדשות האלה, אורורה לא הצליחה להתרכז בעבודתה בבית החולים במשך שאר היום. למרות היותה מומחית לרפואת ילדים, היא הייתה צריכה להישאר ממוקדת כדי להימנע מטעויות בהליכים הרפואיים שלה.
לאחר מאבק עם המהומה הפנימית שלה במשך זמן מה, אורורה סוף סוף קיבלה החלטה. היא החליטה לא להתעכב על החדשות שווליה שיתפה למען שלוות נפשה. היא עשתה כמיטב יכולתה להאמין שבעלה לא בגד בנישואיהם.
ברגע שיום העבודה הסתיים, אורורה מיהרה הביתה, בתקווה להגיע לפני בעלה, שבדרך כלל הגיע הביתה בערב.
עם הגיעה הביתה, לאחר שהניחה את חלוק הרופא שלה ואת תיק העבודה הרגיל, אורורה הלכה ישר למטבח. כרגיל, היא הקדישה זמן לבשל ארוחת ערב קודם כל כדי שתוכל ליהנות ממנה עם בעלה.
מבחינתה, למרות שהיא עסוקה מדי יום בעבודה ובחולים הרבים בבית החולים, אורורה לא חייבת להזניח את חובותיה כאישה. היא עשתה כמיטב יכולתה לעשות ולהכין את מה שבעלה צריך.
לאחר שבישלה והניחה את האוכל על השולחן, אורורה מיהרה לחדר השינה. היא ניקתה את עצמה והתכוננה לקבל את בעלה.
בדיוק בשבע בערב, האדם שהיא חיכתה לו סוף סוף הגיע הביתה. כשנכנס לחדר, הגבר הנאה והגבוה ניגש לאורורה, שישבה על הספה וקראה ספר.
אלכס נראה כאילו הוא נושא ואז מסר דלי של ורדים אדומים וקופסה של עוגת קטיפה אדומה, שתמיד הייתה האהובה על אורורה. הוא גם נתן חיבוק ונשיקה עדינה כרגיל, משהו שהוא עשה בכל פעם שהוא עזב או חזר מהעבודה.
"התגעגעתי אלייך," לחש אלכס תוך כדי חיבוק חזק לאורורה. לאחר ששחרר מעט את החיבוק, הוא נישק את מצחה ושפתיה של אורורה לסירוגין לפני ששיחרר סוף סוף את החיבוק.
אורורה חייכה. כשראתה את המחווה המתוקה של בעלה, איך היא יכולה להאמין שאלכס ווילדבלוד יבגוד בה? הגישה שלו תמיד הייתה חמה ואוהבת, אפילו חכמה בלרצות אותה. נראה שלא היה מקום לאלכס לעשות שום דבר טיפשי, שלא לדבר על לרמות.
"אתה לא עייף מלומר שאתה מתגעגע אליי כל יום? חוץ מזה, אנחנו רואים אחד את השני כל יום, נכון?"
אלכס חייך, צובט את אפה של אורורה בחיבה. הוא התייחס להערה של אשתו. הוא צריך להיות אסיר תודה שיש לו אישה יפה, אינטליגנטית ועצמאית כמו אורורה.
"נו, איך אני יכול שלא? את מקסימה באופן שאי אפשר לעמוד בפניו, יקירתי."
"חנפנות."
"למה חנפנות? אני רציני. תמיד היית בלתי ניתנת לעמוד בפניו. בגלל זה גם במשרד אני אף פעם לא שוכח להתקשר או לשלוח לך הודעה."
אלכס לא הגזים. לא משנה כמה היה עסוק במשרד, הוא מעולם לא שכח ליצור איתה קשר, בין אם על ידי מתן עדכונים או סתם שליחת הודעה קצרה לאורורה. היה ברור שהוא אוהב ומעריך את אשתו.
"אוקיי, אני מאמינה לך. במקרה כזה, לך תתקלח מהר. אחרי זה נאכל ארוחת ערב ביחד.
הכנתי את האוכל שביקשת הבוקר."
אלכס חייך והנהן בהסכמה. ואז הוא פשט את הז'קט והחולצה הלבנה שלו, והשאיר אותם באקראי על המיטה, והלך באדישות, בלי חולצה, לכיוון חדר האמבטיה.
אורורה הייתה רגילה להתנהגות של אלכס. תוך כדי נענוע בראשה, היא הרימה את בגדי העבודה שאלכס הניח על המיטה. כשהיא נושאת אותם, היא העבירה אותם לסל הכביסה.
עם זאת, לפני שהכניסה אותם בפועל לסל, המיקוד של אורורה הופרע. בקצרה, היא קלטה ניחוח של בושם זר שנצמד לחולצה שאלכס לבש קודם לכן.
אורורה קרבה את אפה המעודן כדי לוודא שהיא לא טועה. ואז, היא הסיקה שהניחוח החד לא שייך לבעלה או לה.
באותו רגע, המילים של ווליה הדהדו באוזניה של אורורה שוב. הדימוי שלבעלה באמת יש רומן רקד כעת במוחה.
אורורה עצמה את עיניה. היא לקחה נשימה עמוקה תוך כדי הרהור איזו פעולה עליה לנקוט. האם עליה לברר זאת ישירות עם אלכס? או שעליה לחקור בחשאי את הגבר כדי לאסוף את כל הראיות לפני קבלת החלטה סופית?
***
חלפו יומיים. למרות שהיא המשיכה להתאמץ להיות נחמדה לאלכס, לבה לא יכול היה לשקר. הייתה תחושת חוסר מנוחה, יחד עם סימן שאלה גדול לגבי האם בעלה באמת בוגד באהבתם.
ווליה, ששמה לב להתנהגותה המוזרה של אורורה, לקחה יוזמה להזמין את חברתה ועמיתתה לארוחת צהריים מחוץ לבית החולים. לאחר שבחרו בקניון סמוך, השתיים החליטו לאכול במסעדה קוריאנית שהן ביקרו בה לעתים קרובות.
"נו, אורורה. למה את נראית כל כך נסערת כל הזמן? שמתי לב שהפנים שלך ממש לא בסדר מאתמול," העירה ווליה כששתיהן ישבו והיו מוכנות להזמין את האוכל שלהן.
"אני לא יודעת. אולי זה רק תסמונת קדם וסתית," ענתה אורורה, תוך שהיא מתרצת. היא לא רצתה לחלוק את מה שהיא מרגישה עם ווליה. אורורה חששה שחברתה עלולה להסלים את המצב או לגרות אותה, מה שיהפוך אותה לעוד יותר נסערת.
"בסדר אז. קחי קצת גלידה. אולי זה ישפר את מצב הרוח שלך."
ווליה אולי צודקת. אכילת גלידה יכולה לעזור להרגיע את הרגשות הרותחים בליבה. אולי מצב הרוח שלה באמת ישתפר אחרי זה.
עם זאת, לפני שהספיקו אפילו להזמין את הגלידה, עיניה של אורורה תפסו שלא במתכוון את בעלה חולף מול המסעדה. בתחילה התכוונה לקרוא לו, שפתיה לפתע הרגישו יבשות וקפאו.
מעיניה, אורורה ראתה בבירור את אלכס הולך לבדו בהתחלה, ואז לפתע ניגשה אליו אישה. השניים לא היססו להחזיק ידיים באינטימיות. מה שיותר כואב, אורורה ידעה מי האישה שהלכה עם בעלה. היא הייתה המזכירה האישית של אלכס וגם בת דודה של אורורה.
