פרק ראשון
אליסון, נקודת מבט
"תפסיקי לבהות בו," אמרה לי חברת הנפש שלי, תרזה, תוך שהיא מנענעת בראשה.
הסרתי את מבטי מאיתן איברסן, שפטפט עם חבריו בשולחן הספציפי בפינה הימנית.
עיני תמיד היו עליו, דבר שהוא לעולם לא יכול היה לראות.
הוא היה אמור להיות בקרוב האלפא של להקת "כתר אור הירח" שלנו, ואני הייתי רק אומגה רגילה.
ישבתי בקנטינה של בית הספר שלנו עם תרזה. זה היה זמן ההפסקה שלנו, אז באנו לכאן כדי לפטפט.
אנחתי והפניתי את ראשי לתרזה.
"אני רק-"
"כן כן, הסתכלת סביב ופתאום העיניים שלך נפלו עליו." היא אמרה וצחקקה. חייכתי והסתכלתי הצידה.
תרזה הייתה חברת הנפש שלי. היא ידעה הכל עלי.
"את הבת של הבטא של הלהקה הזאת. הוא לא יכול לאכזב אותך." היא פלטה.
נענעתי בראשי. "לא, אני רוצה שהוא יסתכל עלי כעל בחורה רגילה, לא כעל הבת של הבטא של אבא שלו."
"את יפה. הוא יאהב אותך בחזרה בוודאות. אחרת, אני אשבור לו את ה-"
"שששש. הוא ישמע אותך." לחצתי את ידי על פיה כדי לעצור אותה.
הגיע הזמן שהשיעור הבא שלנו יתחיל. הלכנו לכיתה.
זה היה שיעור קידום מותגים. החלק הכי טוב היה שזה היה אחד השיעורים הבודדים שבהם בוגרים וצעירים יכלו לשבת יחד.
חיכיתי בחוץ עם תרזה כשראיתי את איתן הולך לכיוון הזה.
נשמתי בכבדות וחיכיתי שניכנס יחד, ולא ידעתי אם נוכל לשבת יחד.
הייתי מוכנה להיכנס לכיתה כשחשתי דחיפה מצד ימין שלי והתנגשתי באיתן.
הוא אחז במותני ומשך אותי ישר. ידיו מלאות הוורידים וזרועותיו השריריות היו כרוכות סביבי. כמעט התעלפתי. החום שלו עטף אותי לחלוטין.
תשומת הלב שלי נמשכה למצחו הבהיר עם פוני קטן מפוזר, אף חד ועיניים כהות.
"את בסדר?"
יכולתי לשמוע אותו. הבנתי שאני בוהה בתכונותיו האטרקטיביות. הוא היה בשנתו הרביעית ב"אוניברסיטת אור הירח" שלנו.
לעומת זאת, הייתי סטודנטית שנה א'. כולם הסתכלו עלינו כשנעצרו.
צעדתי אחורה אחרי ששיחררתי את גרוני.
"כ-כן, תודה." השבתי בביישנות.
הוא הנהן והלך לתוך הכיתה.
יכולתי לראות בנות אחרות בוהות בי. כולן היו מאוהבות נואשות באיתן. הוא היה הבחור הכי חתיך שהן ראו אי פעם ודובדבן שבקצפת, הוא היה האלפא העתידי שלהן.
אבל לא חיבבתי את איתן בגלל המראה החיצוני או היציבה האטרקטיביים שלו. חיבבתי אותו מאז שהוא הציל פעם את חיי כשעמדתי בסכנה. מי יודע מה היה יכול לקרות אם הוא לא היה מציל אותי?
"איך זה היה?"
נשמעה לחישה. סובבתי את ראשי וחבטתי בעדינות בזרועה של תרזה.
"אאוץ'! ציפיתי לנשיקה על הלחי ממך. אבל את נחבטת בי!"
חברת הנפש שלי ניסתה לשדך אותי לאיתן, בדיוק כפי שהיא דחפה אותי לעברו לפני רגעים אחדים.
"הוא יכעס. תרזה, אל תעשי את זה שוב."
היא נאנחה וגלגלה את עיניה. "אני לא בטוחה איך את הולכת לזכות בלבו עם כזאת גלוּת לב."
צחקתי ושלבתי את זרועה בזרועי. הלכנו לתוך הכיתה. הכיתה הייתה צפופה לחלוטין. חיפשתי מקום ישיבה וראיתי כמה כיסאות פנויים. לצערי, הם לא היו ליד איתן.
הלכנו למקומות הישיבה שלנו, שהיו די רחוקים משלו של איתן.
הפרופסור הגיע והתחיל את השיעור שלנו.
"סטודנטים יקרים, היום נלמד איך לבחור את הספונסר הטוב ביותר עבור המוצר שלכם. עליכם לבחור את התומך הטוב ביותר עבורו."
התרכזתי בשיעור. הקדשתי תשומת לב קרובה בכל שיעור. רציתי להצליח בלימודים ולגרום להורי להיות גאים.
"כמו האלפא איתן, הוא הפנים של בית הספר שלנו. אנחנו ברי מזל שהוא כאן." אמר הפרופסור.
כולם, כולל אני, בהו באיתן.
הוא הזעיף פנים ואמר, "איתן"
הפרופסור היה נבוך ממה שהוא אמר זה עתה.
"כ-כן?"
"תקרא לי איתן."
"כן, כן. זה כבוד גדול." הפרופסור חייך.
כולם התאמצו לא לצחקק.
"התחילו להתחנף! כולם כאן אוהבים להתחנף אליו. הא!" מלמלה תרזה.
לאחר ששמעתי את הערותיה, פרצתי בצחוק. ראיתי את איתן מתרכז בספרו. אבל יכולתי לטעון שהמיקוד שלו לא היה בספר ושהוא חשב על משהו אחר.
הוא היה אדם מסויג. היינו מכירים זה את זה. לא רק שאבא שלי היה הבטא של אבא שלו, אלא שהוא גם היה החבר הכי קרוב של אביו.
אבל לאיתן היה עבר.
איתן לא היה הבן של האלפא הנוכחי שלנו, ניל איברסן. הוא היה הבן של אחיו של האלפא ניל, אוון איברסן.
עם זאת, הוא איבד את הוריו כשהיה רק בן חמש. האלפא ניל קיבל אותו לחלוטין אחרי זה.
כולם תיארו את איתן כצל של האלפא ניל. האלפא ניל רצה שהוא יהיה האלפא הבא של הלהקה.
אבל היה משהו נוסף.
גם לאלפא ניל יש בן. הוא ואיתן היו באותו גיל.
כולם ידעו שלאלפא ניל ולבנו ריאן איברסן היו יחסים מתוחים.
גם ריאן היה מישהו שהכרתי. לא ראיתי אותו מאז שהייתי בת אחת עשרה. עברו כמעט שמונה שנים מאז שאביו שלח אותו לחו"ל.
"את תלכי הערב?"
יצאתי ממחשבותי. "אה?" תרזה הייתה זו ששאלה את השאלה.
"ריאן איברסן חוזר היום. הבוגרים עורכים לו מסיבת קבלת פנים."
הזעפתי פנים. "הוא אפילו לא תלמיד בבית הספר שלנו."
"הוא יצטרף לבית הספר שלנו," אמרה לנו ילדה במושב הקדמי שלי.
"הבחננו שארבעה לוחמי להקה באו לראות את הדיקן היום, ופרופסור אמר לבנים שלנו שריאן הוא התלמיד המועבר החדש שלנו."
"אני מבינה." מלמלתי.
ריאן לא היה כמו איתן. הוא היה ההפך הגמור ממנו. בילדותנו, רק ראיתי אותו מתרגז על כולם.
"תצטרפי אלי?" שאלה תרזה.
"לא."
"תשקלי את זה. איתן בהחלט הולך."
כשמבטי נח על איתן, נאנחתי. הוא היה מרוכז עכשיו בטלפון שלו.
אחרי כל השיעורים, תרזה הורידה אותי בבית מכיוון שהבית שלי היה בדרך שלה.
ראיתי שאף אחד לא בבית שלי. חייגתי למספר של אמי.
"אמא?"
אמרתי ברגע שהיא קיבלה את השיחה. "לאן הלכת?"
"חזרת הביתה, מותק? את בטח גוועת ברעב. כנסי למטבח. הכנתי לך ארוחת צהריים לפני שבתי לבית הלהקה."
"בית הלהקה? מה הביא אותך לשם?"
"ריאן חוזר היום. אז הלונה אלה יצרה איתי קשר כדי לשאול אם אוכל לעזור לה בבישול המאכלים האהובים על בנה. את יודעת כמה ריאן נהג לאהוב את האוכל שלי כשהוא היה ילד."
"בסדר, אמא."
ניתקתי את הטלפון.
אמי העריצה גם את איתן וגם את ריאן. אמי הייתה גם חברה של הלונה אלה, ולכן היינו חברים קרובים מאוד למשפחה. הלכנו לכל התכנסות וחגיגה יחד.
הלכתי לחדרי והתקלחתי. לאחר מכן, אכלתי ארוחת צהריים מאוחרת.
תרזה באה לביתי בערב. הייתי לבושה באופן יומיומי בג'ינס כחול וחולצה שחורה רפויה. שיערי היה אסוף לקוקו גבוה. לא רציתי למשוך תשומת לב לעצמי.
"בואי נלך." אמרתי לתרזה.
קפצנו למכונית שלה ונסענו למועדון שבו הבוגרים שלנו ערכו את המסיבה.
נכנסנו למועדון. תשומת הלב שלי נמשכה לעשן ולמוזיקה הרועשת. מעולם לא הייתי במועדון לפני כן, אז זאת הייתה חוויה חדשה לגמרי בשבילי.
"בואי נצא ונשתה משהו." העירה תרזה, ומשכה אותי איתה.
ראיתי שכמעט כל תלמיד פופולרי בבית הספר שלנו השתתף במסיבה הזאת.
פתאום, ראיתי את אוון משוחח עם מישהו.
"אני באה מיד." אמרתי לתרזה לפני שהלכתי לאיתן.
לא היינו זרים; היינו חברים למשפחה.
ניגשתי אליו ונעצרתי מאחוריו.
"איתן"
הוא הסתובב לפנות אלי. חייכתי אליו, אבל אז ראיתי את האקסית שלו ג'ולי עומדת מולו.
"כן?" הוא שאל.
לא היה לי מושג מה להגיד לו או איך לברך אותו.
"ה-היי."
הוא רק הנהן בראשו והסתובב מבלי לענות. צעדתי אחורה, אבל יכולתי לשמוע את הבחורה.
"אתה מכיר אותה?"
"הממ."
"כאילו היא מישהי שיכולה להיות היו-"
"היא לא הטעם שלי."
שמעתי את תגובתו. האם הוא ידע שאני עדיין עומדת מאחוריו? איך הוא יכול להגיד דבר כזה לאחרים? אני לא הטעם שלו? למה?
קפצתי את אגרופי. דמעותיי גרמו לעיני להיות מבריקות.
שום דבר לא היה גלוי לי בבירור. ראיתי אובך. צעדתי כמה צעדים אחורה.
גבי נמעך לפתע על חזה קשה.
הסתובבתי מיד לאחור אבל לא יכולתי לראות כלום מכיוון שבכיתי.
מצמצתי כמה פעמים, והראייה שלי התחילה להתבהר.
ראיתי זוג עיניים שחורות בוהות בי.
מבטי נמשך לתכונות הפנים.
שיער שחור, קו לסת חזק, גבות עבות ופנים בהירות ונקיות.
ראיתי את עיניו יורדות לבגדי לפני שחזרו לפני.
ואז שמעתי את קולו העמוק והקר.
"מי את?"
