"זוֹג?" עיניו נעצו מבט בעיניי. לא יכולתי לתאר מה הרגשתי באותו רגע. למעשה, לא יכולתי להאמין. 'איתן הוא הזיווג שלי?' זה היה כמו חלום שחלמתי עליו במשך זמן רב שהתגשם. אהבתי אותו מימי ילדותי. היינו ילדים. הוא תמיד שיחק איתי, והפכנו לחברי משחק. אבל אז הוא התחיל ללכת לאימונים כדי להפוך לאלפא ואני הייתי עסוקה בלימודים שלי. עם זאת, הייתי באותה חטיבת ביניים כמוהו. עיניי תמיד עקבו אחריו לאן שהוא הלך. יום אחד, חזרתי הביתה לבד; באותו לילה, נקלעתי לסכנה. כמה בריונים עברו בכביש וראו אותי. הם ניסו לתקוף אותי, אבל באותו רגע מסוכן, איתן הציל אותי. הוא אפילו לא חשב על עצמו והגן עליי. רק אלפא ואבי ידעו על האירוע הזה. הם לא סיפרו ללונה ולאמי על כך. הם לא רצו לגרום להן לדאוג. עם זאת, אחרי אותו לילה, אהבתי לאיתן העמיקה. לא יכולתי לחשוב על אף אחד אחר בחיי מלבד עליו. לא יכולתי להאמין שהגורל תמיד היה לצידי. הוא היה הזיווג שלי; זו הסיבה שתמיד התאהבתי בו, לא משנה כמה ניסיתי להתרחק. בהיתי באיתן. הוא פתח את שפתיו כדי לומר משהו אבל עצר את עצמו. דבר אחד שיכולתי לראות היה שהוא לא נראה מופתע. 'האם הוא ידע על זה?' חשבתי. צעדתי לעברו. תשומת הלב שלי הייתה כל כך ממוקדת בו שכמעט פספסתי את ריאן שעמד לידו. עמדתי מול איתן. הוא גם בהה בי. חייכתי אליו ואמרתי, "זיווג" שמעתי מישהו מנקה את גרונו. הפניתי את ראשי ליד איתן. ריאן עדיין היה שם. הוא הביט בי ואז באיתן. הוא התקרב אליי ולחש לי באוזן, "בינגו! יש לך את הנסיך שלך... אה, סליחה, המלך והזיווג שלך." לא עניתי לו. אני רק רוצה לראות את איתן. היו כל כך הרבה דברים שרציתי לשאול את איתן. ריאן זז אחורה ועזב את המקום, והשאיר אותי ואת איתן לבד. פניתי לאיתן ורציתי לשמוע את מחשבותיו. עיניו האדומות הזוהרות הפכו לשחורות. הוא אחז בידי. "בואי איתי." קולו הרגיש לי נואש. שמחתי שהוא כמה לדבר איתי. הוא לקח אותי לצד היער. נכנסנו ליער והלכנו קצת לעומק. הוא עזב את ידי והסתכל עליי. חייכתי אליו שוב. "אני לא יכולה להאמין שזה נכון." הוא הסיט את מבטו והנהן. "זה נכון. את הזיווג שלי." "אתה לא נראה מופתע. למה איתן? ידעת על זה?" איתן שתק. קמתי גבות לעברו. "למה אתה לא אומר כלום?" כשעדיין לא קיבלתי תשובה, הנהנתי בראשי. "זה בסדר. עכשיו הכל בסדר." הוא עצם את עיניו ונשם נשימה עמוקה. הוא הסתובב ממני. 'מה קרה לו?' שאלתי את עצמי. "איתן?" "אליסון, אני לא יכול לקבל אותך." קמתי גבות כששמעתי אותו. "מ-מה?" יכולתי לראות שהוא הידק את אגרופיו. מה לא בסדר איתו? "ה-זה בגלל ג'ולי?" שאלתי עם קצת תקווה שהוא יגיד לי שהוא סתם צוחק. הפעם הוא פנה אליי והסתכל לי בעיניים ישירות. "לא בגללה. זה פשוט שאני לא יכול להיות עם אומגה." ברגע אחד, הקמטים שלי הוסרו והגבות שלי הורמו. ידעתי שאני אומגה רגילה, אבל מעולם לא חשבתי שאצטרך לשמוע את זה ממנו. "מ-מה ז-זה א-אומר?" לא יכולתי שלא לגמגם. הוא הניע את ראשו. "תראי, אני יודע שהמשפחות שלנו חברות. בגלל זה לא רציתי לספר לך על זה בהתחלה. התחלתי להרגיש את הקשר בשבוע שעבר. עם זאת, אני לא רוצה את זה." צעדתי אחורה. שפתיי רעדו, ולא הצלחתי להוציא כלום. "ידעתי את זה." אמרתי בטון נמוך יותר. "מה?" הוא שאל. "שאני לא הטעם שלך." "אמרתי את זה כי ידעתי שאת מאחוריי." הסתכלתי עליו. "ואתה עדיין אומר את זה? תכננת לשבור לי את הלב?" הוא הסיט את מבטו ממני. "אני לא יודע מה את מרגישה כלפיי, אבל-" "לא. אתה באמת לא יודע מה אני מרגישה כלפיך." צעקתי עליו. לא יכולתי למנוע מעצמי יותר. רציתי לספר לו מה אני מרגישה כלפיו. רציתי לומר לו שהוא היחיד בליבי. אף על פי כן, עם הצעקה שלי, עיניו הפכו כהות, הכרחתי את עצמי לומר את מה שבלבי. "אם אי פעם הרגשתי כלפי מישהו בחיי, זה אתה, איתן. התאהבתי בך. אני אפילו לא יודעת ממתי." "אלה הרגשות שלך, לא שלי." צחקתי על עצמי. דמעות זלגו על לחיי. "אז למה הצלת אותי באותו לילה?" "את משוגעת? אם זה לא היית את אלא כל בחורה אחרת במקומך, הייתי עושה את אותו הדבר. את אומגה חלשה, שלא הצליחה להגן על עצמה מפני סכנה. אם הייתה נקבת אלפא או בטא, הן לעולם לא היו זקוקות לעזרה שלי." מילותיו שברו את ליבי. האם הוא תכנן לשבור אותי עד הסוף? "תקשיבי לי, אליסון. אין לי רגשות כלפייך. את לא יכולה לכפות את עצמך עליי בשם קשר הזיווג. אני האלפא העתידי של הלהקה שלך. הלונה שלך צריכה להיות מישהי חזקה שיכולה להציל את כל הלהקה ולעמוד עם האלפא שלך. לא מישהי שצריכה בעצמה הגנה מאחרים." הורדתי את ראשי. הרגשתי מושפלת ונבוכה. הוא הציל אותי, ובגלל אותו אירוע, הוא לעג לי. נאלמתי דום. מה הכאב הזה בליבי? הרגשתי כבדות שם. ואז שמעתי את ההצהרה האכזרית ביותר. מעולם לא דמיינתי שהזיווג שלי יעשה לי את זה. "אני, אלפא איתן, דוחה אותך, אומגה אליסון כזיווג שלי."