"מי את?" חזרתי לעשתי ונסוגתי מהנער. "א-אני..." הסתכלתי הצידה וניסיתי למצוא את המילים שלי. "לפי המראה שלך, אני יכול להגיד שאת לא שייכת לכאן." ניגבתי את הדמעות שלי. בהיתי בנער בגלל ההערה הגסה שלו. המבט שלי השתיק אותו. הפניתי את ראשי להעיף מבט באיתן, שעדיין שוחח עם ג'ולי. אחר כך עברתי על פני הנער שדיבר אלי בגסות הרגע. הוא לא יכול היה לטעון שאני לא שייכת לכאן. למה בדיוק הוא התכוון? לא יכולתי לבוא למועדון כי לא לבשתי שמלה קצרה? הייתי גם עצבנית על איתן. באמת, הייתי בעיקר נסערת ממנו. היו לי רגשות כלפיו במשך זמן רב. אבל הוא הרס את ליבי בלי אפילו לדבר איתי. חזרתי לתרזה. היא הסתכלה על פני בזהירות ושאלה, "מה קרה?" "שום דבר." "איזה שום דבר? איתן לא נפרד ממנה לפני שנתיים? למה הוא איתה עכשיו? או שהם סתם מדברים על דברים אקראיים?" "משהו כזה." מלמלתי. כששמענו קול של נער ברמקולים, כולם התחילו לעודד משהו. הפנינו את תשומת הלב שלנו לרחבת הריקודים, שם תלמיד שנה ד' החזיק מיקרופון. "גבירותיי ורבותיי, בואו נפגוש את הרווק המבוקש ביותר שמשך את תשומת הלב של כולם במבט אחד, שאורח החיים שלו הוא אורח החיים החלומי עבורנו הבנים, שחזר היום ללהקה שלו ולאנשי הלהקה שלו, שיצטרף לבית הספר שלנו מחר כדי לטלטל את ליבן של כל הבנות. אנא קבלו את ריאן אייברסן." כולם הריעו ומחאו כפיים בקול רם. כמעט התחרשתי כשהבנות שלידי התחילו לצרוח. 'מה כל כך טוב בריאן אייברסן הזה?' חשבתי. אבל עיני התרחבו כשראיתי מי זה ריאן אייברסן. "זה הוא!" מלמלתי כשראיתי את הנער שנתקלתי בו לפני כמה דקות. שמעתי קולות של בנות אחרות. "אוי אלוהים! הוא כל כך יפה!" "הוא כל כך חתיך! תראו את התסרוקת שלו! הוא באמת הגיע מחו"ל עם מראה מסנוור וגוף בנוי היטב. אי אפשר להתעלם גם מהפנים המדהימות שלו." "חשבתי שרק איתן יכול להיות כל כך יפה ככה! אבל עכשיו אני יכולה להגיד שמישהו יותר יפה ממנו!!!" "נו באמת! איתן יותר יפה. תסתכלו עליו. הוא יהיה האלפא שלנו בעתיד. לריאן לא יכולה להיות את האווירה שיש לו. ושמעתי שריאן הוא פלייבוי. הוא אוהב רק לשחק. שני האחים הפוכים לגמרי אחד מהשני." כל כך הרבה ויכוחים התנהלו פה ושם בין בנות, שם בנים נראו מקנאים כשצפו בריאן. זה אולי בגלל אורח החיים חסר הדאגות שלו. תרזה פנתה אלי ואמרה, "אני יכולה להגיד, טיפש חדש הצטרף לבית הספר שלנו." הסתכלתי עליה וצחקקתי. "למה?" "תסתכלי על הצעיר הזה. האח שלו לא הספיק כדי לגרום לדרמה? עכשיו שהוא הצטרף, אנחנו יכולים לצפות ליותר בנות שיצרחו על שניהם. אני מאמינה שהתלמידים שלנו צופים ביותר מדי דרמות בית ספר. כתוצאה מכך, הם מחקים את זה כדי לחוות דרמה כזו במציאות." הצצתי לכיוון ריאן, שזה עתה פתח את בקבוק השמפניה. כולם משכו את הכוסות שלהם קרוב אליו. "דבר אחד אני חייבת להגיד," אמרה תרזה. "מה?" היא לחשה, "הוא באמת יותר יפה מהאיתן שלך." נאנחתי ותפסתי את פרק ידה. "מה קרה?" "אפשר לעזוב עכשיו?" "בבקשה תשארי קצת. רק הגענו. לפחות לחצי שעה? בבקשה?" לא יכולתי להגיד לא לתרזה. היא נהנתה להשתתף במסיבות. רק בגלל שלא אהבתי את זה או שנפגעתי מאיתן לא אומר שהייתי צריכה לקלקל את הזמנים המאושרים של תרזה. הנהנתי, והיא הובילה אותי לבר. "פשוט תתעלמי מהמטומטם הזה," מלמלה תרזה לעברי, והצביעה על איתן. ישבנו קצת רחוק מאיתן. הוא נראה במצב רוח רע. זכרתי שמצב הרוח שלו היה ירוד גם בבוקר. האם באמת היו לו יחסים קשים עם אחיו? ג'ולי אמרה לו משהו, ואיתן העביר את כלי העבודה שלו לעברנו. הופתעתי כשהוא הביט בי. לא יכולתי להסיט את מבטי מעיניו העמוקות והכהות. הוא הסיט את מבטו והחזיר את תשומת הלב שלו לג'ולי לפני שהניד בראשו. ג'ולי אמרה משהו שוב וצחקה. "הילדה הזאת בטח זוממת משהו. היא נצמדת לאיתן כמו דבק סופר. הם נפרדו ולא חזרו להיות ביחד אחרי כל הזמן הזה. אז למה עכשיו?" אמרה תרזה. "כן." הנהנתי כי גם לי לא הייתה תשובה. הצצתי במלצר. "מה תרצי לשתות, גברת?" "מים." "את בטוחה?" "כן." "בסדר." תרזה ביקשה משקה בירה, והמלצר נתן לי כוס מים. לא נהניתי לשתות. זה לא כאילו ההורים שלי היו נוזפים בי על זה, אבל לא אהבתי את זה. המוזיקה הרועשת החלה לגרום לראשים של אנשים להסתובב. אנשים התחילו לרקוד כאילו מעולם לא רקדו קודם לכן. היו הרבה בנים ובנות ששתו. חלקם התחילו להתמזמז כאילו זה המקום הטוב ביותר בשביל זה. תרזה הציגה אותי לשתי בנות בשם לילי ואליזה. הן נראו בנות עליזות. תרזה עודדה אותי להצטרף אליהן לריקוד, אבל סירבתי. הבטחתי לה שהיא יכולה ללכת לרקוד שאחכה בסבלנות לשובה. היא דאגה בהתחלה, אבל לילי שכנעה אותה שאהיה בסדר לשבת שם. יכולתי לראות את תרזה רוקדת על רחבת הריקודים. במסיבה היא בילתה בצורה נפלאה. חייכתי כשראיתי אותה מחייכת ומקפצת לצלילי המוזיקה. התחלתי להשתעמם אחרי כמה דקות. כשהוצאתי את הטלפון שלי, גיליתי חמש שיחות שלא נענו. "שיט!" נזפתי בעצמי כשראיתי את השיחות שלא נענו ממספר הטלפון של אבא שלי. תרזה, שרקדה, תפסה את עיני. לא הטרידתי אותה ויצאתי לחפש מקום שקט להתקשר לאבא שלי. המשכתי לפינה השמאלית הרחוקה של המועדון. יכולתי לשמוע את המוזיקה מתחילה לדעוך כשנכנסתי פנימה. אבל צעדיי נעצרו כשראיתי בחור מתמזמז עם בחורה. ידיו של הבחור התהדקו סביב מותנה של הבחורה. פניו היו טמונות בצווארה. המסך של הטלפון שלי נדלק, וצלצול החל להתנגן. כאילו סשן ההתמזמזות שלו הופרע, הבחור העביר את מבטו הזועם לצדי. באור העמום, יכולתי לראות את פניו. "את!"