"אליסון, יקירתי, כולם מחכים לך למטה. בואי מהר." אמא שלי צעקה מלמטה. הייתי בהלם כשאמא שלי עזבה את החדר שלי. היא אמרה לי שהמשפחה של אלפא ניל הגיעה. זה אומר שגם איתן הגיע לכאן. נענעתי בראשי. 'לא, לא. אני לא יכולה לחשוב עליו יותר,' אמרתי לעצמי. הצצתי בעצמי במראה. לבשתי שמלה חומה ארוכה. זו הייתה שמלה פשוטה אך יפה. אמא שלי בחרה אותה בשבילי. זו הייתה מתנת יום ההולדת שלי ממנה. לא הייתי להוטה במיוחד לשים הרבה איפור, אז שמתי רק מסקרה ושפתון ורוד בהיר. עזבתי את החדר שלי וירדתי למטה. הייתי המומה כשראיתי את הקישוטים בבית שלי. זה נראה די מדהים. היו כל כך הרבה פרחים בכל מקום, והניחוח של ורדים דגדג לי באף. 'מתי הם עשו את כל זה?' חשבתי. חייכתי והלכתי לסלון. ברגע שנכנסתי, זוג זרועות כרך את גופי וחיבק אותי. "את נראית כל כך יפה." חייכתי אל החברה הכי טובה שלי. ההורים שלי אהבו אותה גם כן. היא הייתה החברה הכי טובה שלי, אז מסיבת יום ההולדת שלי בלעדיה הייתה בלתי אפשרית. "תודה, חברה," עניתי. היא התרחקה ממני, ושמתי לב לאחרים בחדר. אבא שלי, אמא שלי, אלפא ניל, לונה אלה, והאחים אייברסן. איתן נראה מוטרד, ולא ידעתי למה. מצד שני, ריאן הסתכל עליי כאילו הוא היה מופתע. הסטתי את מבטי מהם. "ילדתי, בואי הנה. הבת שלך היא ילדה גדולה עכשיו, גלן." אלפא ניל אמר את זה לאבא שלי ושלח לי יד. חייכתי קלות. הלכתי אליו ותפסתי את ידו. "אלפא." "ראיתי אותך לאחרונה לפני שנתיים. אחרי זה, אמא שלך אף פעם לא לקחה אותך לבית הלהקה איתה." הוא התלונן. אמא שלי נענעה בראשה. "סליחה, אלפא. אני אקח אותה איתי בפעם הבאה." "כמה יפה היא נראית! ג'ואי, אנחנו צריכות להיפגש יותר." לונה אלה אמרה לאמא שלי תוך כדי ליטוף השיער שלי. הסמקתי כששמעתי אותה. ישבנו ודיברנו על הימים ההם. הצצתי באיתן. באופן מפתיע, הוא גם הסתכל עליי. רציתי להסיט את מבטי, אבל העיניים שלי לא הקשיבו למוח שלי, אלא ללב שלי. הוא הסט את מבטו, הוציא את הטלפון שלו, והתחיל להשתמש בו. בדקתי אותו מקרוב. הוא היה לבוש בחולצה לבנה ומכנסי ג'ינס שחורים. צווארו הבהיר השלים את החולצה הלבנה. השרירים שלו היו כמעט גלויים דרך החולצה שלו. עמדתי להסיט את מבטי אבל עצרתי כשחשתי מבט עליי. העיניים שלי זזו לצד ימין של איתן. ריאן בהה בי. הז'קט השחור והמכנסיים השחורים שלו נתנו לו מראה של מאפיה. 'הוא בטח מרגיש משועמם מכיוון שהוא לא יכול לראות כאן אף בחורה לפלרטט איתה.' חשבתי. לונה אלה שמה לב שאני מסתכלת על ריאן. "את מכירה את ריאן?" היא שאלה אותי. לפני שהספקתי לענות, אלפא ניל ענה, "איך היא יכולה להכיר אותו? היא ילדה טובה. הבן שלך לא יכול להיות ברשימת ההיכרויות של ילדה טובה." כולם שתקו. זה נראה שהשמועה נכונה. לאלפא ניל וריאן בהחלט לא היו יחסים טובים. "אבא." שמעתי את קולו של איתן והפניתי את ראשי אליו. הוא קרא לאלפא ניל 'אבא' וללונה אלה 'אמא' מילדותו לאחר מות הוריו. איתן נענע בראשו לאלפא ניל, כאילו אומר לו לא להתווכח. "כן, אתה צודק, אלפא. אני חושב שלא הייתי צריך לבוא למסיבה הזאת גם כן." קולו של ריאן הדהד בחדר. הוא קם ופנה אל הדלת הראשית. "ריאן." איתן קם והלך מאחוריו. הם יצאו מהבית שלנו. "איזה דרמה הם עושים? הם תכננו להרוס את יום ההולדת של החברה הכי טובה שלי?" תרזה מלמלה בכעס. תפסתי את ידה בעדינות כדי לעצור אותה מללחוש באותו רגע. "אלפא, תירגע." אבא שלי אמר לאלפא ניל. לונה אלה נראתה נסערת. הצצתי החוצה וראיתי את איתן תופס בזרועו של ריאן ומושך אותו לאנשהו. "נשארו שתי דקות." תרזה קמה וניסתה להקל על האווירה. היא הלכה לחדר המטבח ויצאה עם עוגה גדולה. "וואו," מלמלתי. זו הייתה עוגה יפה עם קישוטים בצבע לבן-ורוד. נרות '1' ו-'8' הודלקו במרכז העוגה כדי להראות שלילדת יום ההולדת עומדת להיות בת שמונה עשרה. כשהשעון הראה 12 בלילה, קמתי, וכולם התאספו סביבי. לא חשבתי על אף אחד אחר באותו רגע. עצמתי את עיניי וביקשתי משאלה לעצמי במוחי. "אני מקווה שאני אמצא את בן הזוג שלי בקרוב ואמשיך הלאה עם חיי." פקחתי את עיניי וכיביתי את שני הנרות. כולם מחאו כפיים ועודדו אותי. חתכתי את העוגה, וכולם איחלו לי בהצלחה. אמא שלי כמעט בכתה כשמלאו לי שמונה עשרה. זה היה גיל שבו אנשי זאב הפכו למבוגרים והתחילו למצוא את בני הזוג שלהם; אחרי זה, הם התחילו את המשפחות שלהם. "יום הולדת שמח." תרזה גרמה לי לאכול חתיכה גדולה של העוגה. צחקקתי ולקחתי טישו כדי לנגב את שפתיי. אחרים צחקו עלינו. "איפה הם? תני לי לבדוק." לונה אלה אמרה שהיא רוצה לצאת החוצה כדי לבדוק מה קורה עם איתן וריאן. "זה בסדר, לונה. אליסון, לכי תקראי להם פנימה." אבא שלי עצר אותה וביקש ממני לצאת החוצה. לא יכולתי להכחיש אותו. פניתי אל הדלת הראשית. כשבאתי מחוץ לבית שלי, התחלתי להרגיש מוזר. נשימתי התחילה להיות כבדה, והלב שלי התחיל לפעום במהירות. חשתי את הריח של שוקולד מריר. לא היה לו רק ריח שוקולדי אלא גם משהו ממכר. צעדתי כדי למצוא את הריח, לחפש את הבעלים של הריח הזה. הסתובבתי קדימה והתחלתי ללכת על הכביש. לפתע, צעדיי נעצרו כשראיתי שתי דמויות עומדות ליד הכביש. יכולתי לראות את גבם מופנה אליי. הייתי קצת רחוקה מהם. הזאב שלי התחיל לנהום באושר כי היא סוף סוף מצאה את בן הזוג שלה. זה היה אחד מהם! הזאב שלי התחיל לזמר, 'בן זוג.' אבל ברגע שאחד מהם הסתובב עם עיניים אדומות, לא יכולתי לשלוט בלשוני ופלטתי, "בן זוג?"