פרק ראשון
המפעל הנטוש היה מכוסה כולו בעשבים שוטים. מכונית סדאן אדומה חלודה עמדה מחוץ לכניסה.
בפנים, ידיה של סאמר סטיוארט היו קשורות מאחורי גבה, ורצועת נייר דבק צהוב הדביקה את שפתיה, וחנקה את קולה ליללות נואשות. שמלתה הלבנה הייתה מוכתמת בלכלוך, ורגליה הדקיקות והחיוורות נחשפו מתחת לבד.
חוטף רעול פנים רכן מולה, קולו צרוד וגרוני. "גברת סטיוארט, את ארוסתו של טרבור לארסון. ארבעה מיליון דולר כופר לא צריכים להיות עניין גדול. הנה, תתקשרי אליו בעצמך."
טלפון ישן ומוכה הושלך לרגליה. בלי מילה נוספת, האיש תלש את נייר הדבק מפיה וחתך את החבלים שקשרו את ידיה.
סכין חדה הונחה על צווארה הבהיר.
ביפ... ביפ... ביפ...
אחרי מה שהרגיש כמו נצח, קול גברי נמוך וקריר ענה לבסוף, "שלום?"
סאמר רעדה בעוצמה. "טרבור, אני... נחטפתי. הם דורשים ארבעה מיליון דולר כופר. אתה יכול... בבקשה לבוא להציל אותי?"
הייתה דממה קצרה בצד השני לפני שקולו של טרבור הפך קר עוד יותר. "סאמר, כבר אמרתי לך - פייטון חולה. המשאלת האחרונה שלה היא להתחתן. תפסיקי לעשות צרות."
זה היכה בה אז. החתונה שלהם הייתה היום.
פייטון הייתה האהבה הראשונה של טרבור, אבל אובחנה כחולה סופנית. משאלתה האחרונה הייתה להתחתן עם הגבר שהיא אוהבת.
כשסאמר גילתה שטרבור הסכים, היא נלחמה נגד זה.
היא הניעה את ראשה בטירוף. "אני לא עושה צרות הפעם... אני נשבעת! בבקשה, פשוט תאמין לי!"
קולו של טרבור נשאר חסר רגש, קר כקרח. "סאמר, את תמיד תהיי גברת לארסון. למה את לא יכולה להיות יותר מבינה? הסבלנות שלי פוקעת. חצית את הגבול."
"טרבור, באמת לא אכפת לך אם אחיה או אמות?" סאמר הידקה את שיניה. "אם לא תבוא בשבילי, אנחנו גמורים!"
טרבור קימט את מצחו. הנה היא שוב עם איומי הפרידה. *סאמר, למה את לא יכולה פשוט להתנהג?*
הסבלנות שלו פקעה.
החוטף חטף את הטלפון. "מר לארסון, נראה שלא אכפת לך מהאישה הזאת? ארבעה מיליון זה רק דמי כיס בשבילך. אתה משלם או לא?"
באותו רגע, בתוך הכנסייה המפוארת, טרבור עמד זקוף בחליפה לבנה צחורה, עם טלפון בידו. מולו, פייטון עמדה בשמלת כלה לבנה נשפכת.
בחוץ, רוח האוקיינוס רשפה באוויר, בעוד האורחים ישבו בהשתאות מהטקס הרומנטי.
טרבור קימר את שפתיו לחיוך קר. "לא משלם."
החוטף היה המום. אם הוא היה יודע, הוא היה חוטף את האהבה הראשונה של טרבור במקום - לפחות היא הייתה שווה משהו!
דרך הטלפון, קולה הרך והחלש של פייטון בקע. "טרבור, אני כל כך שמחה שאתה מגשים את משאלתי האחרונה. גם אם החתונה הזאת מזויפת, זה מספיק לי כדי לזכור לנצח. אם סאמר כל כך נסערת שהיא נקטה במשהו כזה, אולי כדאי שנבטל את החתונה."
טון הדיבור של טרבור היה נחרץ. "נתתי לך הבטחה. אני אקיים אותה."
החוטף פלט צחוק מתוסכל. "טרבור, הארוסה שלך היא די יפה. אתה לא מפחד שאולי פשוט נעשה קצת *כיף* איתה?"
קולו של טרבור טפטף בוז. "תעשה מה שאתה רוצה. אם אתה באמת תממש את זה, אני אפילו אזרוק עוד מיליון."
כששמעה את זה, סאמר הדחיקה את הדמעות שהצטברו בעיניה.
היא בילתה חמש שנים במרדף אחרי טרבור, באהבה אליו, בפינוק שלו, בהאמינה שיום אחד היא סוף סוף תמיס את ליבו הקפוא.
אבל ברגע שפייטון חזרה, כל מה שהיא עבדה בשבילו עלה בעשן.
ועכשיו, טרבור ערך חתונה מפוארת עם פייטון.
החוטף חייך בזדוניות. "בסדר גמור, מר לארסון. מכיוון שאמרת זאת, נצטרך ליישם את זה!"
הוא ניתק וחזר לסאמר, עיניו נוצצות בכוונות זדוניות.
"גברת סטיוארט, הארוס שלך הוא חסר רחמים. הוא כמעט *מכריח* אותנו לעשות כרצוננו איתך."
צוחק בחשכה, הוא דחף כדור בין שפתיה, ואילץ אותה לבלוע.
...
בכנסייה, טרבור חש תחושה בלתי מוסברת של אי נוחות.
סאמר עושה פעלולים כאלה זה לא דבר חדש. היא תמיד לא חיבבה את פייטון, תמיד הייתה לה עוינות חזקה כלפיה.
ועכשיו, עם החתונה המזויפת הזאת, היא נתנה לו יחס שקט במשך ימים.
אבל הפעם, היא הרחיקה לכת מדי. חטיפה? רק כדי לגרום לו לעזוב את פייטון?
*פינקתי אותה יותר מדי במהלך השנים.*
ברגע שהחתונה המזויפת הזאת תסתיים, אם סאמר תתנצל, הוא יעניק לה חתונה גדולה ויקרה עוד יותר.
פייטון צפתה בהבעתו האפלה של טרבור. היא השפילה את מבטה ודיברה ברכות. "טרבור, אני מצטערת. זה הכל בגללי."
קולו של טרבור היה רגוע. "זה לא באשמתך."
עיניה העדינות נצצו כששאלה, "אז... אנחנו ממשיכים?"
טרבור היסס לרגע לפני שענה, "כן."
כששמעה את זה, שפתיה של פייטון התעקלו לחיוך מרושע.
*סאמר, אמרתי לך - לעולם לא תנצחי אותי.*
...
סאמר בהתה בטלפון המנותק, והרגישה כאילו ליבה נתלש החוצה, מדמם וקרוע לגזרים.
ברגע זה, כל תקווה שנותרה לה בו התנפצה לחלוטין.
היא תצטרך להציל את עצמה.
בשקט, היא הושיטה יד לסכין הפירות שהחוטף השאיר על הרצפה. היא חיכתה לרגע הנכון - ואז דקרה את האיש בכל כוחה לפני שזינקה לעבר דלתות המחסן.
"שיט!" החוטף קילל בזעם.
"תתפסו אותה! אל תתנו לה לברוח!"
הסם התחיל להשפיע. סאמר יכלה להרגיש את החום זורם בעורקיה, אבל היא דחפה קדימה, רצה במורד הכביש השומם, יחפה ונואשת.
הצעדים מאחוריה הלכו והתקרבו...
לבה הלם בגרונה.
המקום הזה היה מבודד, נטוש.
בדיוק אז, פורשה שחורה ומלוטשת - דגם נדיר במיוחד במהדורה מוגבלת - דהרה במורד הכביש.
סאמר לא היססה.
עדיף למות מפגיעה מאשר ליפול לידיהם.
היא עצמה את עיניה בחוזקה והשליכה את עצמה מול המכונית.
הצמיגים חרקו בעוצמה על המדרכה, וחתכו את הדממה. הפורשה עצרה בפתאומיות - סנטימטרים ספורים מגופה.
הפגיעה גרמה לסאמר להתרסק ארצה.
כמה שניות לאחר מכן, דלת המכונית נפתחה.
זוג נעלי עור שחורות ומצוחצחות דרכו על הקרקע.
רגליים ארוכות וחזקות עטופות במכנסיים מותאמים אישית התקדמו. האיש רכן מולה.
כשסאמר ראתה בבירור את פניו, לבה החסיר פעימה.
"אתה... זה אתה."
