בהיתי בריאן. הייתה תדהמה בעיניו כאילו תפס אותי על חם. הוא הרים גבה. "מה?" הסרתי ממנו את מבטי והבטתי סביב כדי לראות אם מישהו שמע אותו. כולם הסתכלו עלינו ולחשו זה לזה. הוא לא היה מספיק חזק כדי להישמע. עצמתי את עיניי ונשמתי נשימה עמוקה. פקחתי את עיניי והסתכלתי עליו. "אתה יכול פשוט לזוז?" "למה?" "מה אתה רוצה, ריאן?" "למה לא סיפרת לי על עצמך כששאלתי אותך מי את?" גלגלתי את עיניי. "לא חשבתי שזה חשוב לספר לך על עצמי. ובכל מקרה, אנחנו לא כאלה קרובים." הוא שתק. הצצתי בו, וחשבתי שאולי הייתי קצת גסה. אבל טעיתי כל כך! הוא חייך חיוך זדוני. רציתי לסטור לחיוך הזדוני שלו. "ריאן, מה אתה עושה איתה?" שמעתי קול והסתכלתי מאחוריו. זו הייתה סופיה. היא הייתה בתו של הדלתא של הלהקה שלנו. כולם ידעו על הזהות שלה, ובגלל זה היא הסתובבה בבית הספר שלנו כמו מלכה. המטרה הראשונה שלה הייתה איתן; עם זאת, הוא מעולם לא שם עליה קצוץ. ריאן זז ממני לאחור ופנה. "שום דבר, מותק. חשבתי שאני צריך מישהו שיראה לי את בית הספר." "מה? היית צריך להגיד לי את זה. בוא נלך. אני אראה לך." אמרה סופיה בשמחה. כמה בנות נראו מעוניינות גם כן. הרגשתי חולה להסתכל עליהן. איך הן יכולות לחבב ילד כמו ריאן? אלא אם כן הן גם היו מוכנות לסטוץ כמוהו. ריאן פנה אליי. "ואת." הסתכלתי עליו. פחדתי שהוא יספר לכולם עליי. "נעים להכיר, מותק." הוא צחקק וקרץ לי. הייתי המומה. הוא הסתובב והלך לסופיה. הוא כרך את ידו סביב מותניה, והם יצאו לראות את כל בית הספר. כולם עדיין הסתכלו עליי. הרגשתי כל כך כועסת שלא יכולתי להסביר את זה. רתחתי מזעם. הוא פשוט נתן לאחרים סיבה לשים לב אליי, מה שלא אהבתי מלכתחילה. תרזה מיהרה אליי. "הכל בסדר?" היא שאלה בפנים מודאגות. "מה יקרה?" "ראיתי את איתן וג'ולי. אחר כך ראיתי את ריאן וסופיה יוצאים מהצד הזה. עכשיו כולם בוהים בך." "שום דבר לא קרה. ריאן הרגיז אותי." "הוא מה? למה?" נענעתי בראשי ופתחתי שוב את הלוקר שלי. "מה אתם מסתכלים?" שמעתי את תרזה צועקת על אחרים. כולם הסיטו ממני את מבטם. לתרזה הייתה הילה להשתיק כל אחד, אני חייבת לומר. היא הייתה נקבת בטא. היא גם הוציאה את הספרים שלה, והלכנו לשיעורים שלנו. כשזה היה השיעור האחרון, זה היה שיעור משולב עם תלמידי כל השנה. מבחינת לוח זמנים, תרזה לא הייתה איתי בשיעור היום. לא הייתי ידידותית עם אחרים, אז בכל פעם, הייתי צריכה להשתתף בשיעור לבד. עם זאת, גם איתן היה בשיעור הזה. הבטתי סביב וראיתי שיש שני מושבים ריקים מאחור, ליד החלון. אבל אז ראיתי מי ישב מול המושבים האלה. איתן וג'ולי ישבו שם. נשכתי את שפתיי בעצבנות והלכתי קדימה. לא הסתכלתי על איתן. הדרך שבה הוא העליב אותי אמש הספיקה כדי לגרום לי להימנע ממנו, והייתה לו שוב חברה. אז אני צריכה לרסן את עצמי. ישבתי על המושב מאחורי ג'ולי. ניסיתי להימנע מלהסתכל קדימה. הסתכלתי החוצה מהחלון. השמיים היו בהירים היום. היה יום שמשי. אור השמש נפל על הספסל שלי מהחלון. "מר אייברסן, אתה מאחר." שמעתי את קולו של פרופסור וויליאם. הפניתי את ראשי וראיתי את ריאן עומד בדלת. "ובכן, הייתי עסוק בשיטוטי - כלומר בהסתכלות סביב, פרופסור." הוא ענה בפזיזות. פרופסור וויליאם היה קשוח. הוא אפילו לא התייחס לאיתן כמלך, אז גם ריאן לא היה מיוחד לו. "זה השיעור הראשון שלך, אז אני מוותר על זה. בפעם הבאה, אל תאחר. אחרת-" "אחרת, תן לי ריתוק או תקצץ לי את הציונים. זה בסדר, פרופסור. קח את זה בקלות." הדרך שבה ריאן קטע את מר וויליאם, גרמה לאחרים להלם. ריאן הביט סביב, ועיניו נפגשו עם שלי. החיוך הזדוני הידוע לשמצה שלו חזר לפניו. "תראו כמה הוא חתיך!" שמעתי כמה בנות. איך הן יכלו ללחוש כל כך חזק!! ניסיתי להסתיר את פני בידיי מיד מריאן. איתן הפנה את ראשו אליי כאילו ראה על מי ריאן הסתכל. לא הסתכלתי על איתן. למה שאעשה זאת? הוא לא אמר שאני לא הטעם שלו? "תפסיקי להתחבא, מותק. את אפילו לא מתחבאת כמו שצריך. בואי הנה. תני לי להחביא אותך בז'קט שלי." כולם שמעו את ריאן וצחקו. הסרתי את ידיי מפניי ונעצתי מבט בריאן, שעכשיו עמד לידי. "תשומת לב, כולם." פרופסור וויליאם צעק על כולם. הצצתי על הבנות האחרות. הן נעצו בי מבטים כאילו ביצעתי פשע. 'מה? הן חושבות שאני איתו? הוא רק חזר אתמול. מה לא בסדר איתן??' "תתרכזו, תתרכזו. או שאתם רוצים ללכת לריתוק איתי?" שמעתי שוב את ריאן. עצמתי את עיניי והדקתי את אגרופיי. הילד הזה עלה לי על העצבים. למה הוא בכלל דיבר איתי? אנחנו לא מכירים אחד את השני כל כך טוב. ובכן, לפעמים הלכתי לבית הלהקה עם אמא שלי כשהייתי ילדה. אז ראיתי אותו לא מעט זמן. זה היה זה. או ששיחקנו פעם או פעמיים, אולי, לא יותר מזה. נמנעתי ממנו וניסיתי להקדיש את תשומת ליבי לשיעור. "בבקשה תנסו להבין הכל, ואני לא אחזור על זה שוב." פרופסור וויליאם אמר את זה ופנה למקרן כדי להראות משהו. עם זאת, עיניי היו על איתן. הוא לא נראה בסדר במושב שלו שם. פניו היו קודרים. לא ראיתי את ג'ולי מדברת איתו בכל השיעור. דבר נוסף ששמתי לב אליו היה שהאחים האלה מעולם לא דיברו אחד עם השני. הייתה שמועה שהם לא חיבבו אחד את השני. למה זה היה ככה? איכשהו הלכתי לאיבוד בפרופיל הצדדי של איתן. הוא היה היחיד בשבילי. לא משנה מי יבוא מולי, אני אבחר בו בלי שום מחשבה שנייה. עם זאת, פניו גם הזכירו לי את מה שהוא אמר אמש במועדון. פתאום, הרגשתי נשימה באוזני הימנית. כמעט נאנחתי בקול רם אבל מנעתי מעצמי כששמעתי את ריאן. "אני רואה. את מאוהבת בו."