מקס סוף סוף מצליח לזוז, מסתובב ונעלם מהפתח. יש לי דחף אבסורדי לצחוק. "כנראה שאנחנו לא צריכים את הסרטון אחרי הכל." אני נשמעת מוזרה ופחחתנית לאוזניי. זה התחיל כנקמה, אבל להיתפס מרגיש מוזר. לא טוב. פשוט... אני אפילו לא יודעת. שיין משחרר אותי מהזין שלו ומתחבאת. "אני אלך לדבר איתו." זה מנפץ חלק מהשלווה המוזרה שלי. "לא, הבנתי." הוא מהסס. "לילי..." "בנתי," אני חוזרת. אני קמה על רגליי רועדות ויורדת למטה.