אני מתעוררת לפני עלות השחר. כל חלק בגוף שלי כואב, אבל אני לא נותנת לזה לעצור אותי כשאני יורדת מהמיטה ומהלכת אל השמלה שזרקנו בשלב מסוים. אני לא יודעת איפה השמלה השחורה שלי, אז זה יצטרך להספיק. אני עוצרת בפתח ומסתכלת לאחור, נחושה לשנן את הרגע הזה. שיין שרוע על גבו, הסדינים כרוכים סביב מותניו, חזהו הרחב גלוי לראווה. זה כמעט מספיק כדי לפתות אותי לחזור למיטה. להעמיד פנים שהדד-ליין שלנו לא הגיע. להתעמת