ג'יימס חיכה לנו כשחזרנו הביתה. הוא עמד במרפסת, ידיו תחובות בכיסי מכנסיו, שרווליו מגולגלים עד למרפקים כדי לחשוף את הקעקועים שלו. "אמליין הייתה מברכת את כולכם, אבל יש לה יום רע", הוא הסביר. קימטתי את מצחי למחשבה על האישה שחשבתי עליה כאחות קטנה שחווה שפל. "אז, אני לא אעכב אותך. אני רוצה לחזור אליה." הנהנתי בהבנה. "ד"ר וויליאמס למטה מחכה להגעתך." הוא חייך לאישה שבזרועותיי. "ברוכה הבאה הביתה, ג'וליאנה.