פרנסיס, שידע על ההיסטוריה המתוחה בין הנשים, זעם על נעמי והטיף לה. "אנסטסיה ובנה בדיוק הגיעו, אז אין צורך להיות כל כך סרקסטית. תסתדרי איתה, בסדר?!" "מי הילד, אמא?" אריקה הופיעה במדרגות ונעשתה סקרנית כשראתה את אביה עם ילד בזרועותיו. "שימי לב למה שאת אומרת! זה האחיין שלך שהאחות שלך ילדה כשגרה בחו"ל," נעמי ענתה בחוסר שביעות רצון. עיניה של אריקה נפערו מיד. "מה?!" ואז היא ירדה במדרגות והתקרבה לאנסטסיה. "למה לא הודעת לנו על הילד שלך? מה קרה? אסור לראות אותו?" "איך את יכולה להגיד דבר כזה, אריקה? ג'ארד הוא חלק מהמשפחה שלנו עכשיו, אז אני רוצה שתחזרי בך מהמילים שלך." פרנסיס זעם על האישה. נעמי שמה לב לתגובה של בעלה ומיד רכשה טינה גדולה יותר כלפי אנסטסיה, והתקשתה להאמין שהיחס שלו כלפי אריקה השתנה כל כך רק בגלל ג'ארד. "א-אבא, אני רק מראה את ה... הדאגה שלי כלפיה!" אריקה הגנה על עצמה במרירות. "בוא הנה. אני אקח אותך לגינה לטיול." פרנסיס רצה ליצור קשר עם ג'ארד. ברגע שפרנסיס עזב עם ג'ארד, אריקה ניגשה לאנסטסיה עם חיוך קפוא. "ניהלת רומן עם גבר נשוי וילדת את הילד הלא חוקי הזה, נכון?!" בעוד עיניה של אנסטסיה התמלאו בשנאה, היא לעולם לא תוכל לשכוח מה אריקה והיילי עשו לה אז. בגלל זה, היא אמרה לעצמה שלעולם לא תסלח לשתיהן על מה שהן עשו לה. "זה לא עניינך," אנסטסיה ענתה בקרירות. משום מה, אריקה התחילה לחשוב שאנסטסיה נעשתה יפה יותר כשהאחרונה שידרה הילה יותר דומיננטית עכשיו, בהשוואה למי שהיא הייתה לפני חמש שנים. באותו רגע, היא התחילה להרגיש אפילו יותר קנאה ביופי של אנסטסיה. היא חשבה שלא יהיה אף אחד אחר בדרכה אחרי שהראשונה עזבה את משפחת טילמן, רק כדי להיות מופתעת מהעור הבהיר שלה, הגזרה הנשית שלה וההתנהגות השלווה שלה כשנפגשו שוב. בחיי, היא אפילו לא נראית כאילו היא ילדה פעם. "אנסטסיה, אני לא יודעת מה את מתכננת כשחזרת לכאן, אבל אני מזהירה אותך - תשכחי מכל רעיון טיפשי שיש לך בראש. למשפחה הזאת אין שום קשר אלייך בכלל." נעמי איימה עליה. אנסטסיה צחקה בקרירות ושאלה, "למה לא? כשאבא שלי בנה לראשונה את החברה שלו, סבא וסבתא שלי השקיעו בה גם כן, אבל לשתיכן היה החוצפה לקחת הכל בלי לעשות כלום." "את..." "תדעי את מקומך, אנסטסיה. גרשתי אותך ממשפחת טילמן לפני חמש שנים, ואני תמיד יכולה לעשות את זה שוב." אריקה ניסתה להפחיד את אנסטסיה. "חזרתי למשפחה הזאת רק בשביל אבא שלי, ואין לזה שום קשר אליכן בכלל. יתר על כן, אבא שלי יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הירושה שלו, וזה, שוב, לא עניינכן." אנסטסיה הפריכה את טענותיהן של אריקה ונעמי, ולגלגה על שתיהן. "אם כבר מדברים על זה, אל תחשבי בכלל שאת הולכת לקבל חלק גדול יותר מהירושה עם הבן שלך." נעמי חרקה שיניים. "אבא שלי עדיין בחיים ויש לו עוד דרך ארוכה לעבור בחייו, אבל שתיכן לא מפסיקות לדבר על הירושה שלו. אתן רוצות שהוא ייעלם כל כך? אם זה המקרה, אני הולכת לוודא שהוא יחיה חיים ארוכים כדי ששתיכן תוכלו לשכוח מלרשת את הונו." אנסטסיה ענתה בקרירות, ביודעה שאריקה ונעמי אהבו רק את הכסף של אביה במקום את האדם עצמו. "את..." נעמי נותרה ללא מילים, אך מיד ענתה כדי להציל את עצמה מהמבוכה. "הוא בעלי, אז כמובן שאני רוצה שהוא יחיה חיים ארוכים." אריקה הגנה במהירות על אמה. "מה את מדברת, אנסטסיה?! אמא שלי אוהבת את אבא שלי." אף על פי כן, אנסטסיה הוציאה את הטלפון שלה והתיישבה על הספה, וסירבה לבדר את האם והבת. עד מהרה, המשרתת החלה להגיש את הכלים בזמן שפרנסיס אמר לה להכין עוד שתי מנות לא חריפות לנכדו. כשראו זאת, נעמי ואריקה רתחו מכעס מכיוון שהן יכלו להבין מעיניו של פרנסיס שאנסטסיה מתחילה להשיב לעצמה את החסד שלו עם בנה. "מה העיסוק שלך, אנסטסיה?" פרנסיס שאל בסקרנות במהלך הארוחה. "למדתי עיצוב תכשיטים כשגרתי בחו"ל, ואני עכשיו מעצבת בבורג'ואה." "לא רע. בורג'ואה זה שם די גדול." פרנסיס החמיא לאנסטסיה. "אני מחפשת עבודה גם כן, אבא! אני כרגע מתראיינת כדוגמנית בסלון רכב." אריקה הציגה נואשות את עבודתה לאביה. "איזה מין עבודה זאת? מוטב שתפסיקי לפני שתביכי אותי." פרנסיס ירה מבט באריקה, והעניק לה מבט נוקב. "בעלי, אריקה סתם נהנית בזמן שהיא חוקרת את ההזדמנויות סביבה. אני בטוחה שהיא תבוא לחברה שלך בעתיד." נעמי מיד הגנה על בתה. "המפ! מה היא יכולה לעשות בחברה שלי? פקידת קבלה?" פרנסיס נחר בקרירות. מצד שני, אריקה רכשה טינה חזקה כלפי אנסטסיה, והאשימה אותה בחשיפת חסרונותיה בעקיפין. "סבא, אמא שלי היא מעצבת מרשימה. היא אפילו השתתפה בתחרות העיצוב הבינלאומית לתכשיטים," ג'ארד אמר בשמחה. דבריו של הילד העלו חיוך על פניו של פרנסיס. "באמת? זה מדהים! ג'ארד, אני הולך לקנות לך מתנה מאוחר יותר אחר הצהריים, אז פשוט תגיד לי מה אתה רוצה. בסדר?" "בטח, תודה לך, סבא!" הילד הקטן הביע בנימוס את הכרת התודה שלו. בעוד אנסטסיה שמחה שאביה חיבב כל כך את ג'ארד למרות הפתעתה, נעמי ואריקה נעשו יותר ויותר מתוסכלות מנוכחותו של הילד, וראו בו ילד קטן ערמומי שעליהן להיזהר ממנו, למרות גילו הצעיר. אחרי ארוחת הערב, פרנסיס לקח אותם לקניון הקרוב, שם הוא קנה לנכדו כמה מתנות יקרות, כולל צעצועי רובוט ולגו. למרות שהם עלו אלפי שקלים, הוא לא היסס לשלם עליהם בכלל. "זה מספיק, אבא. אל תפנק אותו." אנסטסיה ניסתה במהירות לעצור את אביה. "בסדר. בסדר, זה הכל להיום. אני אקנה לו משהו אחר שוב בעוד כמה ימים." פרנסיס עדיין חש דחף להראות את רצונו הטוב. "זה בסדר, סבא. אני לא צריך עוד צעצועים כי כבר יש לי הרבה מהם." הילד נתן תשובה בוגרת, שגדלה על פרנסיס יותר כשהאחרון ליטף את ראשו של הילד. כשסיימו עם הקניות שלהם, פרנסיס הסיע את בתו ונכדו בחזרה לדירתם. ברגע שהוא ראה את הבניין, הוא התחיל לחשוב שהגיע הזמן שהוא יפצה את אנסטסיה מכיוון שהחברה שלו עשתה אותו עשיר למדי במהלך השנים האחרונות. אחרי שנפרדה מאביה, אנסטסיה כרכה את זרועותיה סביב ג'ארד. "ג'ארד, נראה שלסבא שלך אתה מאוד מוצא חן." "גם אני אוהב אותו." ג'ארד אמר בשמחה תוך כדי שהוא פוער את פיו. "אמא, את יכולה להגיד לי איפה אבא?" אנסטסיה השתהתה מול השאלה הבלתי נמנעת שידעה שג'ארד ישאל. ואז היא הביטה בו ברצינות ואמרה, "אני לא יודעת איפה הוא, ג'ארד. למעשה, אולי לעולם לא נראה אותו שוב, אבל בכל מקרה, אני מבטיחה שאני אהיה לצידך. אני אוהבת אותך, יקירי!" ג'ארד הנהן והרים את הלגו שלו באוויר. "בסדר אז, אני הולך לשחק עכשיו!" "קדימה!" אנסטסיה הנהנה, וצפתה בבנה פותח את הצעצועים החדשים שלו תוך כדי שהיא שוקעת במחשבותיה. עמוק בפנים, היא ידעה שלא קשה למצוא את אביו של בנה בכלל מכיוון שהיא בטוחה שלאריקה והיילי יש את התשובה לכך. אחרי הכל, היא האמינה שהן רימו אותה לשכב עם ג'יגולו, אבל בגלל זה, היא נשבעה שלעולם לא תיתן לבנה לדעת על המקצוע המביך של אביו. זה בסדר. אני אוהבת את ג'ארד, וזה מספיק לשנינו. עכשיו שגם אבא שלי אוהב אותו, אני מניחה שאין שום דבר אחר שיכול להפוך את חיי למאושרים יותר מאיך שהדברים עכשיו.