ג'יימס. "דניאל, כפי שאתה יכול לראות, ישנן דרכים רבות שבהן נוכל לעזור לך להרוויח יותר מהתעשייה שלך אם תשתמש בחברה שלנו. מחלקת הייבוא ​​והייצוא שלנו עולה בהרבה על זו של המתחרים שלנו." צפיתי במנכ"ל של Citadel Furnishing חושב על ההצעה שלי. ביליתי חודשים בניסיון לסגור את העסקה הזו, ועם שבועות של הלוך ושוב, ידעתי בלי ספק שהיא בידי. חיוך עלה על פניו של האיש כשהוא הנהן. "בוא נעשה את זה", הוא השיב, מושיט את ידו, אותה לחצתי במהירות. "אני מצפה לעסקים העתידיים שלנו יחד. אם תחכה רק רגע, אבקש מאווט להביא את הניירת שתחתום עליה, ואז נדאג שמישהו ייקח אותך לסיור במזחים כדי שתוכל לראות את החברה שלנו במיטבה." אווט הביאה את הניירת, דניאל חתם עליה, ואז שלחתי אותו לסיור המובטח. ברגע שהוא הלך, הושטתי יד לטלפון שלי שצלצל כמה פעמים במהלך הפגישה שלי. טאלי. הילדה הייתה כאב בתחת, אבל כבתי היחידה, אהבתי אותה לא משנה מה היא עשתה. היא הייתה הנסיכה בממלכה שלי, ואני הייתי המלך של הטירה שלי. במשך שנים ניסיתי לתקן את ההתנהגות של טאלי, אבל אמה תמיד הייתה מכשול. 'מזמינה אנשים היום למסיבת בריכה.' נענעתי בראשי וגנחתי. אי אפשר להתווכח עם הילדה הזו. 'בסדר. אני אהיה בבית מאוחר יותר אחר הצהריים. הבנות צריכות משהו?' חלפו כמה רגעים, וצפיתי בבועות הקטנות בתחתית הצ'אט שלנו זזות. 'אנחנו בסדר. תראה.' תמונה הופיעה על המסך שלי, וחייכתי אל בתי היפה, טאלי, לבושה בכובע קש וכיסוי מעל בגד הים שלה. היא הייתה יפה, בדיוק כמו אמא שלה. 'את נראית יפה, מותק. שמרי על עצמך, נתראה בקרוב. נשיקות' ברגע ששלחתי את ההודעה, צצה תמונה נוספת, וזו גרמה לי לגנוח מבפנים. ידי התהדקה על הטלפון כשבהיתי בפנים המחייכות. זו הייתה של רבקה. החברה היפה של בתי שאמורה להיות מחוץ לתחום. מרגע שראיתי את רבקה, הרגשתי משהו כלפיה. תשוקה, רעב שגרמו לי לרצות לדעת יותר. ידעתי שזה לא בסדר, אבל אלוהים, היא הייתה האישה הכי יפה שראיתי אי פעם. שיערה היה אסוף בקוקו גבוה, שהבליט את אורכו האלגנטי של צווארה. בגד ים שחור קשור חזק לגופה שהבליט כל קימור טעים של עורה. המראה גרם לפי להתרטב מהתשוקה לטעום אותה. אף פעם קודם לכן לא עלה בדעתי עניין של הילדה עד עכשיו, ובכל זאת, למרות שניסיתי הכי קשה לא להתעניין, לא יכולתי שלא. הילדה הצעירה, השמנמנה, עם החזה השטוח, גדלה לברונטית יפה וגבוהה עם עיניים כחולות וגזרה שרוב הנשים היו מתות בשבילה. לראות אותה בלילה השני במטבח הייתה הפתעה, אבל לזכור אותה נמתחת למעלה לתוך הארון, הגופייה הלבנה שלה מתרוממת, והמכנסיים הקצרים הוורודים שלה מחבקים את התחת שלה המפוסל בצורה מושלמת... ובכן, המחשבה הזו לבדה גרמה לפין שלי להתקשות. היא הייתה פאקינג מרהיבה, ולא רציתי יותר מכל דבר אחר לכופף אותה מעל הדלפק הזה ולעשות בה כרצוני. המחשבה המגעילה הפכה לי את הבטן, אבל כאילו הכוח המיני שלי השתלט, היא התפוגגה במהירות. רציתי אותה יותר ממה שרציתי אי פעם מישהו. הייתי צריך להזדיין. כאילו לפי אות, דלת המשרד שלי נפתחה, ונכנסה בלונדינית גבוהה עם שפתון אדום לוהט. השמלה הכחולה הצמודה שלה חיבקה אותה בכל המקומות הנכונים, אבל הבעיה הייתה שהיא לא מי שרציתי לראות. "קטרין. למה אני חייב את התענוג?" שפתיה עלו לחיוך כשהיא דחפה את הכיסא שלי אחורה והתיישבה על ברכי. "למה לא באת לבקר אותי?" המבטא הרוסי העבה שלה שטף אותי כשהיא נשענה לאחור על ברכי, ממצמצת בריסים שלה. "הייתי צריכה לחכות שבוע ולבוא לבקר אותך כאן." "אמרתי לך, קטרין, אני עסוק עכשיו." גבותיה התקמטו כשהיא עשתה פרצוף נזוף שאולי עבד על רוב הגברים, אבל לא עלי. טאלי שיכללה את המראה הזה, והתרגלתי היטב לא ליפול בפח. "חשבתי שתתגעגע אלי", היא התלוננה כשנשפתי בכעס. צובט את גשר אפי, נענעתי בראשי ועזרתי לה לרדת מברכי. "אמרתי לך שאני לא עושה את הדבר הזה של רגשות, קטרין." שפתיה נפרדו, ועיניה הצטמצמו. "אנחנו נפגשים כבר חודשים–" "כן, וכמו שאמרתי לך בלילה הראשון... שום דבר אחר לא יקרה. זה רק סקס, קטרין, ואמרת לי שהבנת את זה. אני לא מבין למה באת לחברה שלי." היה לנו כלל אחד, והיא יודעת מה הוא. "אתה שלי, ג'יימס." תגובתה הייתה נחרצת כשהיא הצליבה את זרועותיה על חזה. "אני לא מבינה למה אתה מתנהג ככה. אני לא עושה אותך מאושר?" היה ברור שהשיחה הזו לא הולכת לשום מקום, ועם הפגישה הבאה שלי שמגיעה בעוד פחות משעה, היו לי דברים שהייתי צריך לעשות. "אווט!" צעקתי, צופה בדלת נפתחת וחושפת את העוזרת שלי מאוד דייקנית. "כן, אדון ולנטינו?" "תוכלי בבקשה ללוות את קטרין למכונית שלה?" שאלתי אותה, צופה במבט של הלם חוצה את פניה של קטרין. "כמובן." אווט הושיטה יד לזרועה של קטרין אך נדחפה במהירות לאחור על ידי הזעם שהחל להתעורר מתחת לעיניה המפתות פעם. "אתה זורק אותי החוצה?!" היא צרחה. "אתה לא יכול לעשות לי את זה!" שעשוע מילא אותי כשנשענתי לאחור בכיסאי וצפיתי בה. זה לא מושך. אולי זה לטובה. "אני חושב שתראי שאני יכול. אני מעריך את השירותים שלך, קטרין, אבל הם כבר לא יהיו נחוצים. אני מאחל לך את כל הטוב לעתיד." קר. ככה הייתי צריך להיות. מעולם לא התכוונתי לפגוע בנשים שהיו לי יחסים איתן, אבל לא יכולתי לתת להן לחשוב שזה יהיה יותר. תמיד הוצגתי כבחור הרע. לא משנה כמה פעמים אמרתי להן מההתחלה שאני לא רוצה מערכת יחסים בלעדית, ולא יהיה יותר מסקס, הן אף פעם לא הקשיבו לי. "אתה תתחרט על שעשית לי את זה!" קטרין הזהירה, וגרמה לפינת שפתי להתרומם. "זו איום, גברת סולקובה?" צוחקת, היא נענעה בראשה. "לא, זו הבטחה. קארמה תשיג אותך." מסתובבת על עקביה, היא סערה ממשרדי כשאווט נותרה לעמוד שם בוהה בי. "אדון ולנטינו, אפשר לומר משהו?" "כמובן, אווט. מה בראש שלך?" השבתי. "אם אני הולכת להתחיל לשחק הגנה בשבילך כשזה מגיע לנשים כמו זה... אני הולכת לבקש העלאה, בונוס או משהו." צחוק עזב את שפתי על הצהרתה. "זה נכון?" "כן, אדוני. תקרא לזה שכר סיכון אם תרצה." אווט נאנחה, נענעת בראשה. "תרצה את הקפה של אחר הצהריים שלך, אדוני?" "כן, כן. זה יהיה נפלא. גם, אני אקח את שכר הסיכון בחשבון." "תודה לך, אדוני. אני אחזור בעוד רגע." כשהדלת נסגרה, לא יכולתי שלא לצחוק לעצמי על תגובתה. היא רצתה שכר סיכון אם היא הייתה צריכה להתמודד עם הנשים בחיי, ובכנות, לא האשמתי אותה. ככל שהצהריים התקדמו, מצאתי את עצמי נתפס בתוך עבודתי. זה היה, עד שהתחלתי לגלול בטלפון שלי בחיפוש אחר מסמך ונתקלתי שוב בתמונה של רבקה. גופה היפה וחיוכה חסר הדאגות... הם שברו אותי. המחשבה על בנים בבית שלי חוגגים עם בתי ורבקה לא ישבה טוב. ידעתי שהבנות בגיל המתאים, אבל לא אהבתי את הרעיון שרבקה עלולה להתעניין באחד מהגברים הצעירים האלה. במיוחד, מכיוון שהדרך שבה היא התנהגה סביבי פירושה שהיא יכולה לרצות אותי. פאק! מה לא בסדר איתי? הילדה הזו מוציאה אותי מדעתי. "אדוני, הפגישה שלך בארבע מבטלת?" אמרה המזכירה שלי מדלת המשרד שלי, מוציאה אותי ממחשבותי. "בסדר. למעשה יש לי מקרה חירום שצץ, ואני צריך ללכת הביתה. תראי אם את יכולה לגרום להם לקבוע מחדש בשבילי." "כמובן, אדוני. אתה צריך משהו אחר?" מבטי נפגש בקצרה עם שלה, אך שפתי לא אמרו מילה. זה הספיק לה כדי להבין שאני רציני ולסגור את הדלת, ולתת לי זמן לחשוב על מה שאני עומד לעשות. "פול," אמרתי לתוך המקלט של הטלפון שלי כשצלצלתי לנהג שלי, "תביא את המכונית." הגיע הזמן ללכת הביתה ולראות מה שלום הבנות. אחרי הכל, איזה מבוגר אחראי אהיה אם לא?