יום אחרי, אחרי מנוחה מרובה עם ג'יימס, שכבתי על החוף הפרטי של המקום בו שהינו, נהנית מהשמש שחודרת לעורי. הגענו בהנאה צרופה ובירכנו את חבריו של ג'יימס בחיוכים. אלגרה, כמובן, זכרה אותי היטב, ולמרות שנהנינו בפעם ההיא, לאט לאט הפכנו לחברות קרובות. להיות חברה שלה היה שונה לחלוטין מטלי, ושמחתי על כך. "אז מתי אתה חושב שהבחורים יחזרו מהדיג?" שאלה אותי אלגרה כשחזרה למקומה על אחד מכיסאות הנוח בחזה חשוף וחיוך