כשלילה ירד על העיר, ניל ואני מצאנו את עצמנו מכורבלים על הספה שלו, צוחקים על סיטקום שהוא מצא באחת מפלטפורמות הסרטים, קופסת פיצה מונחת לפנינו. נהנינו מחברתו של זה, ואפילו התקשרנו לאלגרה בפייס טיים כדי לבדוק מה שלומה. לבלות זמן כזה היה מדהים, ושמחתי לראות כמה מהר הדברים השתנו פשוט על ידי הוצאת עצמי ממצב מסובך ומעורר עצבים. "אני לא מאמינה שגרמת לי לראות את זה!" צחקתי כשמבטי נח על ניל. הוא ישב בצד השני