לראות את אלגרה היה כמו לנשום אוויר צח. נדמה היה שהקירות נסגרים עליי בין חברי החברה הגבוהה, שנראו כאילו הם שופטים אותי בלי לדעת מי אני. "בקה, את בסדר?" נענעתי בראשי, מצמצתי כדי להבריח דמעות שאיימו להצטבר וצחקתי, תוך שאני מניעה את ראשי. "זה כבר שיט שואו. אני חושבת שלבוא לכאן הייתה טעות." "אה, לעזאזל לא," היא ענתה. "את נראית כמו אלה הערב, בקה. את לא הולכת לתת לכלבה הדו-פרצופית והשקרנית הזו לגרום לך ל