בקרב ההמון המבועת, רק קסנדרה נותרה רגועה ושותקת לחלוטין. כל השאר סביבה רעדו מפחד, מנסים להימנע ממבטיהם של הדרקונים העצומים. שש החיות שהקיפו אותם היו מסוקרנות בעליל מהקבוצה הגדולה, ושתיים מהן כבר נהמו באכזריות. זה היה מחזה נפוץ שציפו לו בכיליון עיניים, אשר כונה "הַמִּנְחָה". הציבור המתין בהתלהבות לראות את המופע המזוויע שבו ששת הדרקונים יבתרו ויהרגו אנשים. לאף אחד מהם אפילו לא ניתן כלי נשק להגנה עצמית, משום שהחיות נחשבו קדושות כמו אדוניהן. הם היו כאן כדי למות בדרך הנוראה ביותר האפשרית, וזאת אך ורק לשם בידורם של נתיניה המובחרים ביותר של אימפריית הדרקונים. כולם ידעו זאת. היו שניסו להימלט מגורלם ונהרגו במקום. אלה שנותרו היו מבועתים, אך לא הייתה להם ברירה. כיצד יכלו לקוות לשרוד את זה? הזירה كانت סגורה לחלוטין והמדרגות הנמוכות ביותר עדיין ניצבו בגובה של כשלושים רגל מעליהם. בכל שנייה, שש מפלצות מכונפות יצודו אותם, אף על פי שאחת לבדה הייתה מספיקה כדי לחסל את כולם. מישהו מהארמון הכריז על הבידור הקרוב, כשהוא מרעיף שבחים על הנסיכים הקיסריים ועל דרקוניהם, ועוצר מפעם לפעם כדי לאפשר להמון למחוא כפיים ולהריע בקול רם. אך קסנדרה לא שמעה מילה מדבריו. יותר מדי אנשים סביבה בכו או התפללו בייאוש. רובם נעצו את עיניהם בדרקונים, תוהים אם יש להם סיכוי כלשהו לברוח. כמה נערות אף הציצו מעלה לכיוונם של הנסיכים, בתקווה שאחד מהם יתפתה למראן ויציל אותן. בניגוד לייאוש חסר התקווה שסביבה, קסנדרה הביטה בשלווה אל השמיים הרחבים. זה היה בוקر مشمس עם מעט עננים, אך קר מאוד. כל מה שלבשה היה שמלה ישנה ומרופטת ושלשלאות שהעידו על עבדותה, אך לא באמת היה לה אכפת. הרי בכל מקרה, היא עמדה למות בקרוב, לא? למי אכפת מנוחות או מבגדים עכשיו? המוות ניצב במרחק של פחות מעשרה רגל ממנה, צופה בה בשישה זוגות עיניים רעבות. כל מה שקסנדרה רצתה היה שהטבח הזה יסתיים במהירות. שנות עבדות לא הותירו בליבה מקום לתקווה. השר كان איש אכזר ואלים, והיא ראתה וסבלה דברים גרועים בהרבה גם לפניו. קסנדרה הייתה שפחה במשך מחצית מחייה, עדה ליותר אכזריות, קושי ומוות מ שנערה בגילה אמורה לחוות. גם עכשיו, האזיקים ההדוקים סביב פרקי ידיה הסבו לה כאב. היא קינאה במתים, שהיו חופשיים מכל העינויים והסבל. למרבה המזל, בקרוב היא תצטרף אליהם. עיניה ירדו להתבונן באחד הדרקונים. הדרקון הגדול, שלא היה כבול בשלשלאות, היה הרגוע מכולם. כיוון שלא פחדה, קסנדרה לא יכלה שלא לחשוב שהוא יצור יפהפה באמת. לדרקון הזה היו קשקשים שחורים כזפת שזהרו כיהלומים, ועיניים בצבע ארגמן. בניגוד לעמיתיו חסרי המנוחה, חיה זו עמדה ללא נוע, מביטה סביב באדישות. לא היה לו אכפת מבני האדם המפוחדים בקרבתו או מהקהל הרועש. נדמה היה שהדרקון המפואר חש במבטה, כי הוא סובב את ראשו העצום לעבר הקבוצה, ועיניו נדדו עד שמצאו את עיניה. שניהם בחנו זה את זה בשלווה, מהופנטים זה מזה. היא, אנושית חלשה, והוא, חיה רבת-עוצמה שנועדה ליטול את חייה. חילופי המבטים משכו את תשומת ליבו של מישהו אחר. ממושבו, לקח לנסיך השלישי זמן מה למצוא במה צופה דרקונו בעוצמה כה רבה. לאחר כמה דקות, הוא מצא לבסוף את הדמות הצנומה בקרב ההמון, וצפה בה גם הוא, מסוקרן. האישה הצעירה נראתה שברירית מאוד, חיוורת ורזה. היא לבשה שמלה מרופטת, שערה הארוך היה סבך פרוע, ושלשלאות כבלו את צווארה ופרקי ידיה. אצבעותיו החלו ללטף באיטיות את ניצב חרבו. היה משהו מסקרן באישה הזאת, שהפך לבלתי אפשרי עבורו להסיר ממנה את עיניו, אף שלא ידע לנקוב בשמו. ממילא זה יהיה טיפשי מצידו. השפחה הזאת עמדה למות. לכן הסיט את עיניו ووיתר על כל מחשבה נוספת אודותיה. עד מהרה, הנאום הגיע לסיומו והנואם עזב את הזירה. כמה מהעבדים החלו לצעוק באימה כאשר גם השומרים עזבו אותם. כלובי הדרקונים נפתחו, אף ששלושה מהם עדיין היו כבולים ותנועתם הוגבלה. הגיהינום שוחרר בזירה, והקהל השתולל. הטבח החל. עבדים החלו לרוץ, מנסים להימנע מהטורפים. אך בזה אחר זה, הם נמעכו לקרקע תחת טפרים ענקיים או נקרעו לגזרים בניבים אימתניים. הדרקונים אפילו לא טרחו לאכול את בני האדם. הם פשוט שיחקו איתם, רדפו אחר החיים ונלחמו על הגופות. דם וצעקות נישאו באוויר כשחמש מהחיות העצומות טבחו בטרפן. הקטל נמשך עוד כמה דקות לפני שמישהו הבחין שמשהו אינו כשורה. אחד הדרקונים לא התנהג כמו עמיתיו. הדרקון הכהה ביותר צעד בשלווה רבה לעבר שפחה בודדה. גם האישה הזאת התנהגה באופן מוזר. בניגוד לשאר העבדים, היא לא צרחה, לא התרוצצה ולא הראתה שום סימן של פחד. לא, האישה הצעירה עמדה דוממת על החול, עיניה ממוקדות בדרקון הגדול שהתקרב אליה באיטיות. אך החיה לא הראתה כלפיה עוינות, וגם לא נראתה להוטה לתקוף. כאשר נותרו בחיים רק מעט עבדים, שאר הדרקונים החלו להירגע או לריב בינם לבין עצמם. לפיכך, רוב תשומת ליבו של הקהל נמשכה אל הצמד המוזר. לחשושים החלו להתפשט בזירה. איך האישה הזאת עדיין בחיים? מדוע הדרקונים לא תוקפים והורגים אותה כמו את שאר העבדים? כל יושבי הזירה עצרו את נשימתם, ממתינים לראות מה יעשה הדרקון השחור. מאה רגל מעל, ששת הנסיכים צפו גם הם בסצנה המתפתחת בעניין רב. תגובותיהם לאירוע חסר התקדים היו מגוונות. הנסיך החמישי והשישי תהו כיצד אישה זו נמלטה מזעמן של החיות. הנסיך השני היה עצבני. "למה הם לא הורגים אותה?! תפסיקו לשחק ותגמרו עם האישה הזאת! אחי, תצווה על הדרקון שלך להרוג אותה!" הנסיך השלישי התעלם ממנו, עיניו נעוצות בחיה שלו. הוא בהה בריכוז, ממתין לראות מה יעשה דרקונו. הסיבה שהאחרים לא תקפו הייתה ברורה לו. האישה הזאת לא הראתה פחד, שום סימן של פאניקה. עבור הדרקונים, היא לא הייתה טרף להרוג, אולי רק שומרת שנותרה מאחור. אחרי הכל, 'הציד' הזה היה רק משחק, מדוע שيرדפו אחר אנושית שאינה משחקת? לא הייתה להם סיבה להתעניין באישה ההיא. רק הדרקון השחור גילה עניין כלשהו בנערה השפחה. כמעט כולם בקהל חשבו שהוא סוף סוף يهרוג אותה כשהתקרב אליה באיטיות, אך מרגע שהיה קרוב לאישה הצעירה, התברר שטעות בידם. רחוק מלתקוף אותה, הדרקון היה סקרן בעליל ומתח את ראשו כדי לרחרח אותה. האישה הצעירה כמעט ולא הגיבה, היא פשוט המשיכה להתבונן בו גם כן. מה קורה כאן? אנשים חיכו, להוטים לראות אם השפחה הזאת תיהרג או לא. הטבח הקודם נשכח לחלוטין; מה שהתרחש עכשיו היה מעניין הרבה יותר. לאחר כמה דקות נוספות, הדרקון נשכב לפתע, מתכרבל סביב האישה כמו חיית מחמד צייתנית. הקהל ההמום החל ללחוש, וגל של קולות המומים הלך וגבר בתוך שניות. ההפתעה מחילופי הדברים ניכרה בקרב כל הנסיכים. הנסיך השני היה, יותר מכל דבר אחר, רותח מזעם. "האישה הזאת מכשפה! בואו נהרוג אותה מיד!" הוא צעק. "כמה מעניין... מעולם לא ראיתי מישהו שורד את 'הַמִּנְחָה' בעבר, אבל לחשוב שהאישה השברירית הזאת מסוגלת לעמוד ליד הדרקונים..." אמר הנסיך הראשון. "מספיק! אחי! צווה על הדרקון שלך ل-" לפני שהספיק לסיים את משפטו, הוא קפא במקומו ממבטו הקר כקרח של הנסיך השלישי. העיניים הכהות הפחידו אותו כל כך שהוא כמעט נחנק ממילותיו שלו והסיט את מבטו במהירות. הנסיך הצעיר ביותר צחקק. "איזה אומץ מצידך, אחי וְרֵהָאן! להניח שאתה בכלל יכול לתת פקודות לאל המלחמה..." הוא צדק לחלוטין, אך הדבר רק גרם לנסיך השני להסמיק מכעס. זו הייתה עובדה ידועה ברחבי האימפריה כולה שמבין ששת הנסיכים, השלישי בלידתו היה מאלף הדרקונים הטוב ביותר. הנסיך השלישי קאיְרֵן, שהשותפות המושלמת שלו עם חיתו השחורה אפשרה לו לנצח בקרבות רבים במזרח עבור הקיסר בתפקידו כגנרל, וזיכתה אותו בתואר 'אל המלחמה'. לא היה איש חזק ממנו בכל אימפריית הדרקונים, ובוודאי שלא היה איש שיכול לתת לו פקודות. אפילו הקיסר העדיף אותו מאוד בתור הבן המועדף. זה לא היה המצב עבור הנסיך השני, ולכן בחר לשתוק. הנסיך הראשון, סֶפִיר, התעלם מהמחלוקת קצרת הימים ועדיין התבונן בצמד המוזר שמתחתיו. "מכשפה... הממ... תהיה אשר תהיה, אחי, נראה שהדרקון שלך אכן נתון תחת כישופה. כמה מעניין..." הוא הסתובב כדי לבחון את תגובת אחיו, אך להפתעתו הרבה, עיניו של אל המלחמה כבר חזרו אל הזירה. קאירן הרהר באישה שהכניעה את דרקונו בקלות כה רבה. אצבעותיו עדיין רקדו על חרבו. הנסיך החמישי, לֵפִיס, הבחין בכך גם הוא. "אחי קאירן, נראה שהדרקון אינו היחיד שמהופנט. האם ייתכן שהאישה שבתה גם את תשומת ליבך? אם לשפוט מכאן, היא לא מכוערת מדי עבור שפחה, הלא כן?" "האם זו לא הפעם הראשונה שאחינו מראה עניין כלשהו באישה?" שאל האח הצעיר ביותר, הנסיך אַנוּר, בהתלהבות. "נכון, אנור. אחינו קאירן בקושי הכיר בקיומה של אף אחת מהנשים שנשלחו אליו בעבר. ובכן... מלבד כדי להרוגן," לחש הנסיך לפיס. "מה דעתך, קאירן? האם נבקש מאבינו לחוס על השפחה הזאת?" שאל הנסיך הראשון, ספיר. הנסיך השלישי לא ענה. במקום זאת, הוא קם על רגליו, עיניו עדיין נעוצות בזירה. הוא היה גבר גבוה מאוד, עורו שזוף וכתפיו רחבות. כמה אנשים בקהל הביטו לעברו, מבחינים שאחד הנסיכים עומד. אך לא היה לו אכפת. הדרקון השחור, שעדיין היה מכורבל סביב האישה, הגיב למבט אדונו. לפתע הרים את סנטרו לכיוונו, נהם בקול רם וקם על רגליו. בתגובה לכך, גם חמשת הדרקונים האחרים החלו לנהום, אך איש מהם לא העז להתקרב. קסנדרה, שעמדה לידו, תהתה מה מתרחש. האם אדונו מצווה על הדרקון למהר ולהרוג אותה? לא היה לה מושג כיצד הם מתקשרים, אך היה ברור שהדרקון ואדונו ניהלו שיחה נטולת מילים. לפתע פתאום, הדרקון פנה אליה ופרש את כנפיו השחורות. בשבריר שנייה, לועו העצום צלל פתאום לכיוונה, תפס בפיו את השלשלאות שכבלו אותה. קסנדרה השתנקה מהפתעה. הדרקון המריא לפתע לשמיים, נושא אותה בשלשלאותיה, מתרומם גבוה מהקרקע ואילץ את גופה להתעוות לתנוחה כואבת מהלחץ על צווארה ופרקי ידיה. למרבה המזל, זה נמשך רק כמה שניות. היא ראתה את הזירה נעה תחתיה כשהובאה במהירות אל בימת אבן גדולה. כמה אנשים בקהל צרחו באימה, אך החיה פשוט הניחה שם את קסנדרה, משחררת אותה בעדינות על ברכיה. האישה הצעירה הסדירה את נשימתה בכאב לפני שהבינה היכן היא נמצאת. בימת המשפחה הקיסרית! כשהיא עדיין חשה את נשימתו החמה של הדרקון השחור קרוב מאחוריה, היא הרימה את ראשה בזהירות, רק כדי לגלות שגבר עומד ממש מולה.