הדרקון השחור מיהר לעברם בהתרגשות, השפיל את ראשו העצום לגובהם והשאיר עליהם את עיניו האדומות. קסנדרה כמעט שכחה שמותר לו לשוטט בחופשיות. איש לא רצה להתעסק עם הדרקון, ולקאירן גם לא היה צורך לרסן אותו. למרות גודלו המרשים והמקום המוגבל בחצר, הדרקון ניסה שוב להושיט יד אל קסנדרה, נוהם ברכות לכיוונה. היא עדיין לא הבינה מה הוא רוצה, אבל שמחה לראות אותו כל כך מתעניין בה. "עלי." מופתעת, קסנדרה פנתה אל קאירן.