הוא היה גבוה, ופלג גופו העליון החשוף כוסה בגלימת פרווה שחורה וגדולה. ניכר היה עליו שהוא לוחם. שתי חרבות גדולות היו חגורות על מותניו, ומבין כל הנסיכים, הוא היה היחיד שכמעט לא ענד תכשיטים ולבש את הבדים הפשוטים ביותר. תחת זאת, הוא לבש מכנסי עור שחורים, מגפיים גבוהים, ומגיני זרוע מקשקשי דרקון על אמותיו. למרגלותיו של האיש הזה, קסנדרה נראתה פגיעה עד מאד. כשהבינה שהוא בן למשפחה הקיסרית, הרכינה מיד את מבטה. למה הביאו אותה לכאן? האם יהרוג אותה במו ידיו? האם העליבה איכשהו את משפחת המלוכה? "היא אכן יפה למדי..." לחש אחד הנסיכים. "אחי, מה ברצונך לעשות? שניפטר ממנה?" "פשוט קח אותה, קאירן. גם ככה לא יזיקו לך עוד כמה שפחות." היא רעדה. הנסיך קאירן, הנסיך השלישי, אל המלחמה של הקיסרות? מכל האנשים, זה היה חייב להיות הנסיך המבעית מכולם! היא השתחוותה נמוך עוד יותר, מוכנה ללהב שישסף אותה בכל רגע. אבל על מה הנסיכים מדברים? דממה ארוכה ומפחידה השתררה. היא חיכתה, מבולבלת יותר ויותר עם כל שנייה שחלפה, אך לא נראה שאיש התכוון להרוג אותה. מה קורה פה? "בסדר, די. בואו נעבור למופע הבא לפני שאשתעמם. אחי, תעשה איתה מה שתרצה אחר כך. למי אכפת משפחה, בסופו של דבר." הנסיך הראשון מחא כפיים, ולמטה בזירה, משרתים מיהרו לנקות את החול המוכתם בדם ולהתכונן למופע הבא. קסנדרה עדיין קפאה על מקומה, כורעת לרגלי הנסיך. היא ידעה שאסור לה בהחלט להרים את ראשה בפני המשפחה הקיסרית, אך הנסיך השלישי עדיין לא זז. לפתע פתאום, נהמה רמה הפתיעה אותה, והיא סובבה את ראשה, קלות בלבד, וראתה את הדרקון השחור עדיין מאחוריה. הוא היה קרוב מספיק כדי לעטוף אותה בנשיפותיו החמות וכדי שתראה את ניביו הגדולים. לפתע, שמעה שריקת להב. לפני שהספיקה אפילו לזוז, החרב צנחה לעברה, והיא התכוננה לגרוע מכל ועצמה את עיניה. האזיקים נפלו בנקישה מתכתית ופרקי ידיה כבר לא חשו כבדים כל כך. הוא ביתק את השלשלת מגבה! קסנדרה זזה לאט כדי להביט בפרקי ידיה. רצועות הברזל עדיין היו סביב צווארה ופרקי ידיה, אך הן כבר לא היו כבולות יחד בכאב מאחורי גבה. זרועותיה היו חופשיות כעת לנוע כרצונה. הקלתה הייתה קצרת מועד, שכן הוא אחז לפתע בקולר שלה ומשך אותה לצדו. לא היה לה זמן להתנגד, כשהוא גרר אותה בגסות אל מושבו. קסנדרה הזדעזעה כשהוצמדה לכיסא הזהב שלו, אך הופתעה עוד יותר לראות אותו פשוט מתיישב בלי להוסיף מילה. היא כרעה לרגליו, כתפה צמודה לכס המלכות, אך הנסיך אפילו לא הביט בה, ומבטו חזר להתמקד בזירה. מה כל זה היה? הוא הציב אותה עם פניה אל הזירה כך שלא יכלה אפילו להגניב מבט חטוף לעברו. היא הייתה המומה לחלוטין ואובדת עצות. כשהביטה סביב, קלטה שהיא השפחה היחידה על הבמה. מלבד הנסיכים, רק כמה משרתי ארמון עמדו מאחורי המושבים, כמו פסלים, ואיש לא הקדיש לה עוד תשומת לב. נשימתה של קסנדרה הייתה בלתי סדירה, והיא ניסתה להבין את מצבה הנוכחי. לפתע, חשה חום עוטף את כתפיה. מופתעת, הציצה הצידה, רק כדי להבין שהיה זה חלק מגלימתו הגדולה של הנסיך! האם הזיז אותה בכוונה כדי שתכסה גם אותה? או שמא היה זה מזל בלבד? כתפיה החשופות כוסו כעת בפרווה העבה, מגוננות עליה מפני הרוח והקור המקפיא. "מה הדבר הבא?" שאל פתאום אחד הנסיכים. "רקדניות! שמעתי שהלהקה הזאת הגיעה מבעד לים הצפוני!" נראה היה שכולם שכחו את המופע המקברי שהתרחש דקות ספורות קודם לכן. קסנדרה הרכינה את ראשה, מתפללת בדממה שיתעלמו ממנה למשך שארית היום. בעודה כורעת, קפואה במקומה, חשה ללא אזהרה יד מלטפת את שערה. לקח לה כמה שניות לקלוט זאת, שכן האצבעות ששיחקו בעדינות בתלתליה הארוכים היו כה קלות עד שכמעט לא חשה בהן. לרגע, נותרה המומה, תוהה אם היא חולמת. איש מלבד הנסיך השלישי לא היה קרוב מספיק כדי להגיע ולגעת בה. ידו הגדולה ליטפה באיטיות את שערה, כמעט ונוגעת בגבה. היא יכלה לחוש את עורו החם מפלרטט עם עורה. האם אל המלחמה באמת מלטף אותה כך? היא בקושי יכלה לנשום תחת מגעו. היא לא העזה לזוז שריר. על רצפת הזירה שמתחתם, התקיים מופע ריקודים מרהיב בהשתתפות עשרות מבצעים, אך כל מה שיכלה להתרכז בו היה המגע החולף של קצות אצבעותיו על עורפה העדין. האם מישהו אחר הבחין במעשיו של הנסיך מתחת לגלימה? כשקסנדרה העזה סוף סוף להעיף מבט הצידה, לא נראה כך. שאר הנסיכים שישבו לשמאלם התרכזו אך ורק במופעים בזירה, ולא הקדישו לה או לאדונה החדש כל תשומת לב. כי זה היה מצבה כעת, הלא כן? בתוך דקות הפכה לרכושו של הנסיך השלישי. היה זה כמעט כאילו אסף אבן מהמדרכה. אך במקום אבן, הוא אסף שפחה. כל מה שקסנדרה ידעה עליו הגיע משמועות. בכל הנוגע לנסיך השלישי, טחנות הרכילות פעלו ללא הרף. בנו המועדף של הקיסר, כך נאמר, היה איש אפל, אכזר וחסר רחמים. אל המלחמה של הקיסרות. האם הוא באמת זה אשר, כנגד כל הסיכויים, חס על חייה של שפחה? האם החליט לעשות זאת רק בגלל מעשיו של דרקונו הסורר? החיה נחה כעת בשלווה כמה צעדים משם, על מדרגה נמוכה יותר. נראה שהשתעממה, רבוצה בעוד חבריה הובאו חזרה לכלוביהם, או נכבלו בשרשראות והוצבו בצידי הזירה. קסנדרה התבוננה שוב בדרקון המפואר, מהופנטת מקשקשי האובסידיאן. היא מצאה אותו מסיח את הדעת יותר מכל מופע, במיוחד מכיוון שלא יכלה להביט בבעליה של היד ששיחקה בשערה. האם הנסיך יצווה על הדרקון להרוג אותה אם תבקש ממנו לשחרר אותה? קסנדרה אפילו לא העזה להביט בו או לזוז. היא נכנעה לידו, ולליטופים בשערה הארוך. כמה פעמים רעדה, לא מהקור, שכן הייתה כעת תחת הגלימה, אלא ממגע ידו החמה של הנסיך בעורה. יתרה מזאת, ידו החלה להרחיק לכת מטה מטה במורד עורפה, אל כתפיה. הוא כבר לא נגע רק בשערה. אצבעותיו נעו כעת הלאה מטה, והיא חשה נבוכה. מעולם לא נגע בה גבר בצורה כזאת. שפחות לא היו פילגשים, ואף לא נחשבו ראויות להיחשב כנשים. הן היו לרוב מלוכלכות ולבושות ברישול. בניגוד לנשות האצולה שהרחיקו לכת כדי להשיג את השמלות היפות ביותר, התכשיטים, והאיפור היקר ביותר שניתן להשיג. לקסנדרה מעולם לא היו מותרות כאלה, אך היא ניחנה ביופי טבעי שאפילו שנים של עבדות והתעללות לא יכלו ליטול ממנה. כמו פרח בערוגת עשבים שוטים, היא הצליחה להישאר יפה. היא הייתה גבוהה ורזה, עם עור חיוור שהצטלק לצמיתות ממלקות שוט בכמה מקומות. שדיה לא היו גדולים, אך עדיין עגולים ומלאים דיים כדי להקנות לה מראה נשי. אילו הוזנה כראוי, הייתה לה צללית יפהפייה. אך למרות שנות התת-תזונה, יופיו החינני של פניה היה בלתי ניתן להכחשה. היו לה עיניים ירוקות גדולות, אף קטן, ושפתיים דקות אך מלאות. יופי טהור ושברירי - כמו חבצלת מים. ככל שחלפו שעות אחר הצהריים, קסנדרה התרגלה בהדרגה למגעו של הנסיך. היא לא יכלה להתעלם ממנו, אך היא כבר לא רעדה או חשבה עליו יתר על המידה. לאחר תריסר מופעים, הנסיך קם לפתע. "אחי?" שאל הנסיך הצעיר ביותר. אך קאירן לא טרח לענות. תחת זאת, הוא פשוט עזב את מושבו. קסנדרה, שתהתה לרגע אם עליה ללכת בעקבותיו, החליטה שעדיף כך מאשר להישאר עם חמשת הנסיכים האחרים על הבמה שמלכתחila לא הייתה לה סיבה להיות עליה. בעוזבו את המרפסת, הנסיך השלישי צעד במסדרונות הרבים במהירות כה רבה שהיא בקושי הצליחה לעמוד בקצב. להפתעתה, חדריו של אל המלחמה היו ממוקמים באגף המרוחק ביותר של הארמון. כשהגיעו, היא הייתה מותשת. הוא פתח את דלתות העץ הכפולות, וחשף חדר פשוט למדי, בסטנדרטים של נסיך, כמובן. אך עבור קסנדרה, המקום עדיין היה גדול ויוקרתי להפליא עם מיטת אפיריון, גדולה מספיק לארח ארבעה אנשים, ומעוטרת בסדיני משי. היו שם גם שני כיסאות ושולחן מעץ סקויה, אחד החומרים היקרים והמוערכים ביותר, שולחן כתיבה ריק, ארון בגדים שהכיל שריון של לוחם, ואמבט. קסנדרה הייתה המומה ממידת ריקנותו של החדר. האם הוא הוכן זה עתה כדי לקבל את פניו במהלך שהותו בפסטיבל? הרי שמעה שלכל נסיך היה ארמון משלו. קאירן הניח את גלימת הפרווה הגדולה שלו על אחד הכיסאות ועסה את צווארו. קסנדרה קלטה לפתע שהיא המשרתת היחידה שלו! האם הגיע ללא שפחות או משרתים? אל המלחמה נאנח. "אני רוצה להתרחץ." אלה היו המילים הראשונות שהפנה אליה. למרות הפתעתה, שנותיה בעבדות גרמו לה לציית מיד. היא יצאה מהחדר, מצאה את משרת הארמון הראשון שנקרה בדרכה וביקשה ממנו להכין מים חמים עבור הנסיך השלישי, וכן מספר עשבים למים. המשרת, שלא הכיר את הנערה השפחה, נטה להצליף בה ולשלוח אותה בחזרה למקומה, אך מילותיה "הנסיך השלישי" תקעו את הדחף בגרונו. אם היה איש אחד שאיש לא רצה להרגיז, הרי זה היה הנסיך השלישי. לכן, לאחר שנייה של ספק, הוא הנהן בזלזול וסב על עקביו. כמה דקות לאחר מכן, קסנדרה הייתה עסוקה במזיגת המים החמים לאמבט יחד עם כמה עשבים שהזמינה. "מה אלה?" האישה הצעירה הביטה בו, התכוונה לענות, רק כדי לקלוט שאדונה מתפשט ממש מולה! היא הספיקה רק להעיף מבט בשריריו המרשימים של הלוחם לפני שהרכינה את מבטה בביישנות, אך הדימוי נחרט בוודאות בזיכרונה. אל מלחמה, אכן כן! היא הסמיקה בעודה עונה. "אלה צמחי מרפא... כדי... כדי להקל על עייפות וכאבי שרירים, אדוני." קאירן קימט את מצחו. איך האישה הזאת ידעה על שריריו התפוסים? הוא מעולם לא הראה חולשה. האם זה בגלל הדרך שבה מתח את איבריו כשנכנסו לפרטיות חדריו? בעודו מהרהר בכך, קלט שהשפחה שלו שוב מביטה מטה, וסומק עלה בלחייה. הוא גיחך כשנכנס לאמבט. האם מעולם לא ראתה גבר עירום? "האם אתה זקוק ליותר מים, אדוני?" "בואי הנה." בהיסוס, קסנדרה צעדה את הצעדים הספורים חזרה אל האמבט, מנסה בכל כוחה להימנע מלהציץ בו. ואכן, מאחר ששירתה רק נשים בעבר, היא הייתה חסרת אונים לחלוטין מול גופו של גבר בוגר. גופו של קאירן לא היה סתם נאה. הוא דמה יותר לזכר אלפא מסוכן, חזק ומרשים. כשהתבונן במאבקה להסיט את מבטה, ידע שצדק. "עסי אותי." "...אדוני?" אך הוא לא טרח לחזור על פקודתו. מופתעת מעט, קסנדרה עמדה בצייתנות מאחוריו והחלה לעסות את כתפיו הרחבות. אצבעותיה רעדו. היא נוגעת בנסיך! בעודה מנסה לרסן את סערת רוחה הפנימית, התמקדה בתנועותיה. היא ידעה איזה מין יצור הוא. בשבריר שנייה, הוא יכול היה להחליט לסיים את חייה. עבור השפחה הצעירה, זה היה מפחיד לאין שיעור יותר מלעמוד מול חיות פרא קשקשיות. בעודה ממשיכה לעסות, חשה ששריריו מתחילים סוף סוף להירגע, מה שמילא אותה סיפוק. היא עברה לזרועו השמאלית, משתמשת בידע המוקדם שלה בריפוי כדי לעסות כראוי כל שריר. כשסוף סוף הביטה שוב בפניו, הבינה שעצם את עיניו כאילו נרדם, מה שאיפשר לה לנשום קצת יותר בקלות. קסנדרה עברה לזרועו השנייה, לשה במיומנות את שריר הזרוע הדו-ראשי של אל המלחמה. היא חשה גאווה מסוימת לראות שהאמבט הרפואי שהכינה היה כה יעיל. האם המים עדיין חמים מספיק? היא השפילה מבטה אל המים, ואז ראתה אותו. איברו של הנסיך שלה, זקוף לחלוטין.