קסנדרה התנשפה. אצבעותיה נעצרו מלכת, כשהבינה שאיבר מינו של אדונהּ זקוף לחלוטין ונישא תחת המים. "אל תפסיקי." היא קפצה בהפתעה כשאדונהּ פקח את עיניו ותפס אותה בוהה. היא הסמיקה וחידשה את העיסוי, אך ידיה כבר לא היו יציבות כבעבר. השתיקה המביכה ומבטו הנוקב של קאירן שיתקו אותה לחלוטין. ככל שניסתה, היה זה בלתי אפשרי להתעלם הן מעיניו הכהות והן מזקפתו. קסנדרה השפילה את ראשה וניסתה להתרכז בידיה, אך למגע בו כבר לא הייתה אותה משמעות כקודם. העיסוי הפך מגונה לחלוטין, לא משנה איך הסתכלת על זה! היא ניסתה לעצור ולסגת לאחור, אך קולו של קאירן עצר אותה. "הישארי במקומך." לא הייתה לה ברירה אלא לציית, בעודה מסמיקה ומנסה לייצב את אצבעותיה הרועדות. היה ברור שהוא עושה זאת בכוונה. האש שבעיניו יכולה הייתה לכלות יער שלם. הוא אפילו לא חייך או דיבר, רק המשיך למקד בה את עיניו, בשפחה הצעירה והנבוכה עד אימה. ללא אזהרה, הוא הניע את ידו מתחת לשמלתה, וגרם לה לפלוט צעקה קטנה מרוב הפתעה. "א... אדוני," היא מחתה, בניסיון להרחיק את ירכיה. "אל תזוזי." היא פערה את פיה בהלם, אך לא ידעה כיצד להגיב. אצבעותיו של הנסיך העזו הלאה, חולפות על פני תחתוניה. מתחת לשמלתה המזוהמת, הוא פילס את דרכו אל השסע שלה, מלטף את השפחה התמימה בלי שמץ של בושה על פניו. מופתעת מהיד החמה והפולשנית שבין ירכיה, היא התנשפה, לא מסוגלת לשלוט בלשונה. "א... אדוני..." היא התכוונה לבקש ממנו שיפסיק, אך המילים סירבו לצאת. בטנה התמלאה בתחושה עזה כלשהי כשאצבעותיו ליטפו את פתחהּ. לקסנדרה לא היה מושג איך להגיב. היא הייתה חסרת ניסיון לחלוטין, והוא פשוט שיחק בה! "ב... בבקשה..." "האם את בתולה?" כבר גוועת מבושה, היא אפילו לא הצליחה להכריח את עצמה לענות. אבל לחייה האדומות והבעתה המבולבלת היו תשובה מספקת. הנסיך הטה את ראשו, פניו עדיין בלתי קריאות לחלוטין. היה זה כאילו הוא רק בוחן אותה, ובכל זאת אצבעותיו מנעו ממנה את היכולת לענות. היא התאמצה לדכא את גניחותיה, אך ידו הגדולה לחצה ושפשפה את הנקודה הרגישה ביותר שלה, והוציאה אותה מדעתה. היא ידעה שהוא יכול להרגיש אותה נרטבת ורצתה למות מבושה. היא עמדה עכשיו על קצות אצבעותיה, ידיה על פרקי ידיו, מנסה להתרחק בדיסקרטיות. קסנדרה התנשמה בכבדות כשלפתע דחף אצבע אחת לתוכה. מופתעת, היא פלטה גניחה מבוהלת. היא ניסתה לעמעם את קולה עם ידה, אך זה היה חסר תועלת כשהוא החל להניע ולערבל את אצבעו פנימה והחוצה. אגודלו לחץ על דגדגנהּ בעוד אצבעו האמצעית חודרת אליה שוב ושוב, גורמת לה לזעוק. החלק הגרוע ביותר היה שנראה שהוא עושה זאת באגביות מוחלטת! היא רצתה נואשות להתרחק, אך הוא החזיק אותה קרוב לאמבט, ידו נעה בביטחון בין ירכיה ולא מותירה לה כל סיכוי לברוח. "את אוהבת את זה?" קולו השליו גרם לה להרגיש כמו חיית מחמד קטנה שהוא משתעשע בה. מעולם לא נגע בה גבר לפני כן, ועכשיו הנוזלים שלה נטפו במורד ירכיה. מדוע גופה הגיב למגעו של הגבר הזה אחרי שבע-עשרה שנות תמימות?! קסנדרה לא יכלה לרסן את גניחותיה, והוא נהנה מזה. הוא מצא את מצבה הנואש, ואת ניסיונותיה הכושלים להסתירו, מפתים וסקסיים ביותר. היא הייתה רטובה כולה, ונהנתה מאצבעו בעליל, אז מדוע התאמצה כל כך להסתיר את מה שנדמה היה שגופהּ נהנה ממנו עד תום? הוא רצה לראות את לחייה מסמיקות, את הזיעה המצטברת על עורה, ואת רגליה רועדות תחת מגעו המיומן. הוא החדיר אצבע שנייה, גורם לה לזעוק. היא בהחלט הייתה בתולה... איך נשארה ללא מגע עד עכשיו? היא הייתה צעירה, יפה ומאוד מושכת. הוא המשיך, דוחף את אצבעותיו כדי לגרום לה לגנוח עוד יותר. היא כיסתה את פיה, מנסה להישאר שקטה. הוא לחץ באגודלו על הכפתור הקטן שלה, מתגרה בה כדי לקבל תגובה. מתחת לשמלתה המזוהמת, הלבנה לשעבר, הדקה והבלויה, פטמותיה החלו לזקור. האם היה לה מושג כמה מושכת היא הייתה באותו רגע? ידיה אחזו בחוזקה באמבט, כיוון שכבר בקושי יכלה לעמוד בכוחות עצמה. הוא האיץ את תנועת אצבעותיו פנימה והחוצה, ודחף אותה עוד יותר אל הקצה. ירכיה של קסנדרה רעדו בעודה מייבבת. "א... אדוני, ב... בבקשה..." עיניה התמלאו דמעות, היא לא יכלה לשאת עוד את העינוי והמבוכה הללו. היא רצתה להתחנן שיפסיק, אך קולה כבר לא היה בשליטתה. במקום זאת, היא גנחה והתנשמה בכבדות. היא חשה אש משתוללת מאיבריה האינטימיים אל בטנה, מציפה אותה בתחושות חדשות שכבר לא יכלה להתמודד איתן. "נסיכי?" משרת נקש על הדלת, ממתין לרשות להיכנס. קאירן הרפה ממנה, לרוגזו הרב, אצבעותיו רטובות ממיציה, וקסנדרה צנחה מיד על ברכיה. היא הייתה המומה ורועדת, פתחהּ פועם כאילו עדיין יכלה לחוש את אצבעותיו של הנסיך בתוכה. אי אפשר היה להתעלם מהרטיבות שבין רגליה כשהיא ניסתה להתעשת ולהחזיר את שמלתה למקומה. "היכנס." בהתעלמות מוחלטת ממבוכתה, קרא קאירן לאיש פנימה. נראה שהמשרת לא הבחין בנוכחותה בצד השני של האמבט, עדיין מתאוששת ממה שקרה זה עתה. "המשתה עומד להתחיל, אדוני. הקיסר מצפה לנוכחותך." "אתכונן. צא." "כן, אדוני." המשרת עזב מיד, מותיר את שניהם שוב לבד. לקסנדרה לא היה מושג איך להגיב, אך קאירן יצא מהאמבט כאילו דבר לא קרה. הוא תפס מגבת והחל לנגב את עצמו, והיא תהתה אם... איברו חזר למצבו הרגיל, אך לא העזה להביט. במקום זאת, היא התעשתה ותפסה את בגדיו כדי לעזור לו להתלבש. אף שנשארה שקטה בעת שסייעה לו, מוחה עבד שעות נוספות, בניסיון להבין מה קרה זה עתה. "הישארי כאן... ונקי גם את עצמך." אלו היו מילותיו היחידות לפני שעזב למשתה. ברגע שנותרה לבדה, פלטה קסנדרה נשימה שלא ידעה שעצרה. מה קרה פה עכשיו? היא ידעה שגברים מסוימים החזיקו את שפחותיהם כדי לקיים איתן יחסי מין, אבל... זה לא היה בדיוק אותו הדבר, נכון? אל המלחמה הפתיע אותה, כמעט כאילו עשה זאת מתוך גחמה רגעית. אבל עבורה, הבתולה, זו הייתה החוויה הבלתי אפשרית ביותר. תוך שעות ספורות, מעמדה השתנה מאלמונית המיועדת לקורבן לשפחתו של נסיך! היא הסירה את שערה מפניה, מנסה לאסוף את מחשבותיה. עד כה, משפחת המלוכה מעולם לא הייתה משהו שחלמה לראות, אפילו מרחוק. ובכל זאת, איכשהו, היא מצאה את עצמה יושבת על רצפת חדריו של הנסיך השלישי, מנסה להתאושש ממשחקיו הקטנים עם איבריה האינטימיים ביותר. היא הסתכלה סביב. מדוע לנסיך השלישי לא היו מלווים? נראה היה שהוא היחיד ללא איש שישרת אותו. האם הגיע לבד והשאיר את כולם בארמונו? החדר לא היה מבולגן, הוכחה לכך שמשרתי הארמון עדיין ביצעו כאן כמה מטלות. מה היא הייתה אמורה לעשות עכשיו? המשתה ככל הנראה יימשך כמה שעות. קסנדרה נזכרה פתאום בפקודתו לנקות את עצמה. עיניה נפלו מיד על האמבט. האם זה יהיה בסדר שתשתמש בו? איש לא יעניש אותה על שימוש באמבט של הנסיך, נכון? קסנדרה התירה את שמלתה וטבלה את עצמה במהירות במים. המחשבה על רחצה באותם מים שהוא רחץ בהם גרמה ללחייה להסמיק בגוון ארגמן עז. היא עדיין יכלה לחוש את התחושה המתמשכת של אצבעותיו בתוכה. איש מעולם לא נגע בה שם לפני כן! הפילגשים תמיד היו קנאיות מדי מכדי לאפשר לאצילים אפילו להביט בשפחות. קסנדרה הוצלפה פעמים רבות על ידי גבירתה הקודמת רק משום שחצתה את דרכו של השר. היא למדה להתרחק מגברים. אבל לא הייתה דרך לסרב או להתעלם מהנסיך הזה שתבע אותה כשלו. מתוך חשש שמישהו יבוא, היא התרחצה במהירות, רוחצת את הדם מגבה כמיטב יכולתה ומייבשת את שערה הארוך. לאחר היסוס קל, היא החליטה לכבס גם את שמלתה. למרות שהייתה ישנה ובלויה, זה היה פריט הלבוש היחיד שלה. על אף מאמציה הטובים ביותר של קסנדרה לטפל בה לאורך השנים, היה בלתי אפשרי לגרום לה להיראות כמו משהו יותר ממה שהייתה; פיסת פשתן לא מחמיאה, קרועה, שהפכה חומה-אפורה משנים של שימוש. לאחר שקסנדרה סיימה לנקות אותה, חלק מהאבק ירד ורק מעט דם יבש עדיין נשאר. היא נאנחה בחוסר אונים. "את! מה את עושה בחדרי הנסיך?!" קסנדרה קפצה. שני משרתי ארמון נכנסו לחדר בדיוק כשסיימה להתלבש. לפני שהספיקה אפילו להסביר את עצמה, אחד מהם אחז בשערה באלימות וגרר אותה ארצה. "כלבה שכמותך! מי אדונך? דברי!" "האדון... האדון... הנ... הנסי... הנסיך השלישי..." היא גמגמה, למרות הכאב. "שקרנית! את חושבת שאנחנו טיפשים? הנסיך השלישי לא הביא איתו מלווים, זונה שקרנית! הראי לנו את הזיהוי שלך!" האיש הראשון סטר על פניה באכזריות, לפני שמשך אותה למעלה בצווארון שעל גרונה. קסנדרה זעקה מכאב כשנחנקה על ידי הברזל בעודו קורא את הכתובות החרוטות עליו. "ליידי ליריה ממשפחת הנרקיס הירוק... האין זו אחת הפילגשים החדשות של הנסיך החמישי?" "אכן כן. היא הייתה שייכת לשר הזקן ההוא שראשו נערף לפני שלושה ימים. ראיתי אותה לובשת את השמלה האדומה. היא די יפהפייה." "כלבה קטנה, באמת חשבת שתוכלי לברוח מגבירתך בזמן שאת בארמון?" הם סטרו לקסנדרה שוב, ממשיכים בעלבונותיהם בעודם גוררים אותה החוצה. הם החזיקו אותה ביניהם, התעלמו מתחינותיה המפוחדות בעודם כופים עליה לעבור במסדרונות הארמון, סוטרים לה ללא רחם כדי לעצור את יבבותיה החנוקות ותחנוניה החלושים. היא התאמצה לעצור את דמעותיה למרות הכאב והייסורים שבהם הייתה שרויה. לא הייתה להם כל רחמים כלפי שפחה נמלטת. לאחר שנגררה באכזריות דרך אינספור מסדרונות, היא הושלכה לפתע אל הגן הקיסרי, שם כמה פילגשים שלא נכחו במשתה הקיסרי שתו וחגגו יחד. שולחנות היו ערוכים לצפייה בירח, וקומץ משרתים מזגו יין לגבירות הנוכחות. כל הפילגשים לבשו שמלות אלגנטיות יחד עם תכשיטים יקרים ונוצצים, כל אחת נחושה להתעלות על רעותה. בעודן אוכלות ולוגמות יין יחד, הן הרעיפו זו על זו מחמאות עוקצניות מאחורי חיוכים יפים ומזויפים. המשרתים השליכו את קסנדרה באלימות על האדמה, לרגליה של ליידי ליריה. קסנדרה הייתה מאובנת. ליריה הייתה גבירתה במשך חמש שנים ארוכות ומייסרות, מאז היום שנכנסה לבית השר. אף שאישה זו הייתה יפהפייה להפליא, מאחורי הפנים המפתות היא הייתה כלבה אכזרית וזדונית. היא מעולם לא היססה להצליף בשפחותיה, אפילו ללא סיבה. היא הייתה מקבלת התקפי זעם בכל פעם שלא קיבלה תשומת לב, ומזילה דמעות תנין כדי לתמרן כל מצב לטובתה. השר נפל בקסם יופייה החינני כשהייתה בת חמש-עשרה בלבד, והרים אותה ממעמדה הצנוע למעמד אצולה, ומאז הייתה יהירה עד גיחוך. היא באמת הייתה מכוערת מבפנים כפי שהייתה יפה מבחוץ. קסנדרה ידעה שלרשעותה אין גבולות, ונזכרה איך הרעילה את אחת מיריבותיה רק משום שקינאה, ואיך אותה קנאה הובילה אותה להשחית פיזית אחרת. להיות מובאת חזרה לנוכחותה של ליריה היה סיוט עבור קסנדרה. הפילגש הביטה בה מטה בגועל ופנתה אל המשרתים. "מה זה?" "מצאנו אותה בחדריו של נסיך, גבירתי. היא שיקרה כדי לנסות לברוח מאיתנו, אבל ראינו את צווארון הזיהוי שלה והבאנו אותה ישר בחזרה ל..." "למה שאכפת יהיה לי מהכלבה הזאת?! היא הייתה צריכה להיות מתה! נמאס לי ממנה, אז נתתי אותה כמנחה להוד מעלתו! איך לעזאזל היא עדיין בחיים?! איפה היא הייתה?" שני המשרתים ההמומים הביטו זה בזה, שניהם חשו בחילה מתגובתה הבלתי צפויה של הפילגש. ליריה, מצידה, זעמה לחלוטין על שהפריעו לה בזמן שהתרברבה במעמדה החדש בפני הפילגשים מדרג נמוך יותר. לראות את קסנדרה בחיים ליבה את זעמה. היא שנאה את השפחה מהרגע הראשון, ושלחה אותה אל מותה כדי להיפטר ממנה אחת ולתמיד. "היא... היא הייתה בחדריו של הנסיך השלישי..." קסנדרה רעדה מפחד ומכאב כאחד. זעמה הבלתי צפוי של ליריה היה משהו שהפחיד אותה יותר מכל דבר אחר. פחדה היה מוצדק כאשר, ללא אזהרה, הפילגש השליכה לפתע את כוס היין המלאה שלה על ראשה של קסנדרה. אחת הפילגשים צרחה כשהכוס התנפצה על האדמה. רסיס פתח מחדש את החתך החבול ברקתה של קסנדרה, באדיבות אחד משומרי הארמון מוקדם יותר באותו בוקר. "שרמוטה! איך את מעזה! איך בכלל שרדת את 'ההקרבה'?! ואז, להסתתר בחדריו של אחד הנסיכים! עלוקה קטנה וחסרת ערך! אני אגמור אותך בעצמי. לא תברחי מהמוות שוב! את..." היא קפצה חופן משערה של קסנדרה והחלה לטלטל את ראשה באלימות, בעודה צורחת עליה. אך לפתע קפאה. גם כל הנוכחים בגן שמעו זאת. נהמת כעס של דרקון, ממש מעל ראשיהם.