קסנדרה התעוררה מכאב חד נוסף. היא הזעיפה פניה ופקחה את עיניה, ידיה נשלחות מבלי משים אל בטנה. חלק ממנה היה מוכרח למשש אותה, לוודא שהתינוק שלה עדיין שם. היה לה קר והיא פחדה, אך היא יכלה להרגיש את בטנה. אולם, התחושה הראשונה שהרגיעה אותה הייתה הגוף הקטן והחם שהיה מכורבל לצד לחיה. "הינוּ! אתה ער?" מיסנדרה הייתה לצדה, אוחזת בידה במבט מודאג. קסנדרה קימטה את מצחה, מבולבלת. נדרשו לה כמה שניות כדי להיזכר בכל