"לנשוך אותך? לא הייתי שם את הפה שלי בשום מקום ליד משהו מלוכלך כמוך." ג'יי הרים את גבותיו בקרירות. הוא קם מכיסא העור השחור המסתובב וניגש אל רוז צעד אחר צעד. הוא הביט על רוז מלמעלה בגובהו הנישא של 185 ס"מ. "אז, רוז. איך את אמורה להחזיר לי על מה שעשית לפני חמש שנים?" שאל ג'יי בזדוניות. זיכרונה של רוז מאותו לילה היה צלול כבדולח. לפני חמש שנים, עם קצת אומץ נוסף מהאלכוהול, היא... היא סממה את האיש הזה, ואז... "כ-כבר פיציתי אותך!" רוז ניסתה בטירוף להתווכח עם הטייקון. ניצוץ של מטרד הופיע על פניו המתכהים של ג'יי. "מה דעתך שאני אחזיר לך פי עשרה ואגרום לך לישון עם גבר, הממ?" ג'יי הושיט יד ותפס את סנטרה הקטן. הכעס שלו היה כמו אריה מנומנם, מוכן לזינוק בכל רגע. רוז ראתה את הבזק הארגמן בעיניו. הוא נראה כמו טורף והיא קפאה מפחד. "מה אתה רוצה?" ידו של ג'יי החליקה מטה למחשוף שלה והוא משך בכוח את השמלה שלה מבד פשתן-כותנה. נשמע קריעת הבד. "רוז, זוכרת איך השפלת אותי בפעם האחרונה? טוב, היום אני הולך להכפיל את מה שעשית לי." קולו המרושע לחש באוזנה, "תגידי לי, איזה סוג גבר את אוהבת? אני אדאג לספק אותך. אם אחד לא מספיק, אני יכול להביא שניים." רוז הרגישה שכל סיב בגופה קופא לחלוטין מזעמו הקר של ג'יי, כל מילה שאמר הודגשה בשמחת נקמה והרגישה כמו חתכים של סכין על עורה. "אני רוצה שתטעמי איך זה לקיים יחסי מין עם מישהו שאת שונאת! רוז, איך את מעזה לעשות ממני צחוק! אני אראה לך מה ההשלכות של לשחק איתי!" רוז הושלכה על הספה, ואז גופו הגדול והגבוה של ג'יי הצמיד אותה. הוא תפס אותה בסנטר ואילץ אותה להסתכל עליו. הוא הרים סכין פירות לידו והחזיק אותה מאיימת קרוב לפניו. "אני לא רוצה לראות את הפנים שלך לעולם. כי זה גורם לי להקיא. אני הולך להרוס לך את הפנים, לזרוק אותך לבית בושת ואת לעולם לא תראי אור יום שוב." חיוך מרושע התפשט על פניו. "אני רוצה שתטעמי את הייאוש שהרגשתי." הלהב חדרה לעורה טיפין טיפין ורוז הרגישה כאב חד על פניה. היא בהתה בג'יי במבט נואש אבל אז חייכה בעצב. "אתה כל כך שונא אותי?" היא לחשה. מבטו של ג'יי של גועל היה יותר ממספיק כדי לענות על השאלה. רוז עצמה את עיניה בכניעה. יהיה מה שיהיה! אם זה הגורל שלה, אז שיהיה. כשרוז חיכתה לסופה הבלתי נמנע, טלפון צלצל לפתע. רינגטון היה השיר "שושן צבעונית אדומה", ששרה אנג'לין סבייר. קולה היה אתרי ויפה. גם רוז וגם ג'יי שלפו בתת מודע את הטלפונים שלהם בו זמנית. ג'יי ירה בה במבט מלגלג. "זה הטלפון שלי. למה את מחפשת את שלך?" רוז הייתה המומה. 'למה ג'יי הגדיר את "שושן צבעונית אדומה" של אנג'לין כרינגטון שלו?' בחייה הקודמים, הפעם היחידה ששרה את "שושן צבעונית אדומה" הייתה במסיבת הסיום של האוניברסיטה שלה וזה הוקלט רק בפלטפורמה של האוניברסיטה. האם הוא הוריד את השיר משם? ג'יי שלף את הטלפון שלו אבל תצוגת המסך לא הייתה דולקת. ג'יי פעור פה לרוז בחוסר אמון. "מה, גם גנבת לי את הרינגטון של הטלפון הנייד?" ג'יי שרק, פניו הנאים קורנות זעם. רוז נותרה ללא מילים לרגע. השיר הזה היה, אחרי הכל, בבירור שלה. אם מישהו גנב את השיר, זה היה ג'יי. הטלפון צלצל בעקשנות וג'יי נזף בחוסר סבלנות, "תעני לטלפון!" רוז שלפה את הטלפון שלה בידיים רועדות וראתה ש"אהוב קטן" מנסה להשיג אותה. באותו רגע, רוז הייתה כל כך לחוצה שהטלפון החליק מידיה על הרצפה. היא נבהלה והתכופפה להרים את הטלפון אבל ג'יי תפס אותו בזרוע ארוכה אחת לפני שהספיקה. "אהוב קטן?" כשג'יי קרא את מזהה המתקשר, ג'יי חייך בלגלוג. רוז הייתה כל כך חרדה שכל גופה היה נוקשה כמו מיתר קשת מתוח. היא חששה שג'יי יענה לטלפון ויגלה את קיומו של בנו השני, רובי. כצפוי, ג'יי ענה לשיחה ללא היסוס. רוז פעלה במהירות. היא זינקה כמו תותח והתנגשה בג'יי. היא חטפה את הטלפון וצעקה במהירות לרובי בצד השני של הקו, "תציל אותי!" ואז, ניתקה את הטלפון מהר ככל שיכלה. ג'יי דחף אותה, טפח על בגדיו המקומטים, והתיישב על הספה בצורה מתנשאת. "מתחננת לעזרה?" הנימה שלו הייתה קלה אך כבדה בסרקזם. "אני מצפה לראות את האהוב הקטן הזה שלך. אולי הוא יציל אותך ממני עם שלושה ראשים ושש זרועות!" רוז מצמצה בריסיה הארוכים בעצב. היא תהתה אם התינוק שלה רובי יתפרק עכשיו אחרי ששמע את הצעקה שלה לעזרה. האם הוא יבחר להתקשר למשטרה? אם הוא ידע שהאמא שלו בסכנה, האם הוא יוכל לשמור על זטי? אחרי הכל, זו הייתה ההסכמה בין שניהם! "רוז, אני אתן לך יום אחד לאהוב שלך להציל אותך," אמר ג'יי לפתע. "אם אתם מצליחים להימלט מחמישה מהאנשים הכי גדולים שלי, אני אתן לעניין לחלוף. אחרת..." עיניו של ג'יי הוארו בלהבות של כור המצרף. רוז רעדה וקולה רעד מפחד. "אחרת, מה?" "שניכם יכולים ללכת לגיהנום ביחד," נהם ג'יי בפראות. ג'יי הרים את סכין הפירות על הרצפה, ומשטח ההשתקפות שלה הטיל קרן אור קרה על פניה של רוז. כבר היה קו אדום של דם קרוש על פניה. ג'יי צעד במכוון לעברה, סכין בידו. רוז כיסתה את פניה וצעקה בייאוש. "ג'יי, אם תהרוג אותי, הבן שלנו ישנא אותך לנצח!" סכין הפירות שג'יי הניף נפלה על הרצפה ברעש כבד. לפתע, קולו של ג'נסון הדהד שוב ושוב בראשו: "אני רוצה אמא! אני רוצה אמא!" ג'נסון מעולם לא היה ילד דברן בשנותיו הראשונות, אבל שלוש מתוך חמש פעמים שהוא פתח את פיו, זה היה כדי לומר את המילים האלה. הוא אפילו צעק את המילים האלה בשנתו לפעמים. כשהזיכרונות הציפו את ראשו של ג'יי, הוא השליך בעצבנות את הסכין הצידה אבל הכעס שגעש בתוכו לא שכך. "איך את כשירה להיות אמא שלו?" הוא שרק. "מה עשית בשבילו בחמש השנים האחרונות?" רוז החלה לדמוע, ההאשמה הנוראה של ג'יי קרעה את ליבה. "אף אמא בעולם הזה לא תנטוש את הילד שלה," היא התייפחה. "אם לא הייתה סיבה משכנעת, הייתי חוזרת לראות אותו לפני עידנים!" זה לא שיפר את מזגו. "את סתם פחדנית חמדנית," הוא נהם. רוז יכלה להתווכח על הנקודה. היא קיבלה את ההחלטה העגומה לנטוש את ילדה הראשון כדי לתת לשני התינוקות האחרים סיכוי לעתיד מזהיר. יתר על כן, היא ידעה שהתינוק הראשון שלה יגדל גם הוא היטב אם הוא יילקח על ידי משפחת ארס. עם זאת, אלה היו תלונות שהיא לעולם לא תוכל לספר לאף אחד. "כן, אני פחדנית," יללה רוז, משליכה את גאוותה ומסכנת השפלה למען הישרדות.