לפני שלוש שנים~ "היא ממש גסה. סוג האישה שהייתי נמנע מלהיות המאהבת שלי." רנר הביט לאחור כשידיו על מותניו כדי לראות את המונית הצהובה שזה עתה האיצה משטח בית העירייה. היא זו שנתקעה בו כי דיברה בטלפון בלי לשים לב לצעדיה, והיא פשוט הלכה משם בלי להתנצל בפניו. נהדר! הוא הניע את ראשו לאט, והחליט לא לטרוח עם מה שהאישה עושה. רנר הלך ישר לעבר דלפק הקבלה. הוא הצץ בשעונו והוקל לו שהקדים בחצי שעה. הוא בכוונה רצה לחכות שאשתו לעתיד תיכנס לבניין בית העירייה, כדי לראות אם היא באמת יפה כמו שג'ייק יוסטון אמר כל הזמן הזה או לא. "איך נוכל לעזור לך, אדוני?" "אה, אני מחכה למישהי. לאשתי לעתיד." "באיזו שעה מתוכננת החתונה שלכם?" "תשע בבוקר. אני חושב שאשתי לעתיד תופיע בעוד חצי שעה." "האם אתה החתן לעתיד של גברת יוסטון? במאגר הנתונים שלנו יש רק חתונה אחת שמתוכננת להתקיים בשעה תשע." "אממ... כן. אני חושב שהיא גברת יוסטון שאת מדברת עליה." "גברת יוסטון נמצאת כאן מאז שמונה בבוקר. היא בחדר שלוש." "באמת? אני אלך לשם עכשיו. תודה." רנר נבהל, אבל הוא ניסה לא להבליט מדי את הבהלה שלו. במיוחד כשייפגש עם אשתו לעתיד אחר כך. הוא היה ממש טיפש לחשוב שנכדתו של ג'ייק יוסטון לא תגיע עד בדיוק תשע בבוקר ולא חשב בכלל שהיא יכולה לבוא מוקדם יותר ממנו. "סליחה, אני כאן כדי להתחתן עם טניה יוסטון." רנר ניסה להיזכר בשם הנכדה של ג'ייק שהוא הזכיר לו אתמול אחר הצהריים. הוא קיווה שהוא לא טועה כי אתמול הוא לא היה מרוכז במיוחד בהקשבה לדבריו של ג'ייק בטלפון. "אה, אתה החתן. בבקשה, שב." "איפה טניה יוסטון?" רנר הביט ימינה ושמאלה. הוא היה בטוח שבחדר יש רק הוא ואיש קרח עם מדים עם לוגו של צוות רישום אזרחי. לא היה שם אף אחד אחר מלבדם. "אשתך עזבה לפני כמה דקות. היא צריכה לתפוס טיסה למילאנו. אשתך כבר חתמה על כל החלקים והשאירה לך את השאר לסיים." רנר ניסה להבין את המצב שאירע. הוא באמת לא ידע מה קורה עד שעובד הרישום האזרחי סיפר לו על ניתוח ודברים פיקטיביים אחרים שהוא מעולם לא עשה כלל. רנר הסיק שאשתו לעתיד או חצי אשתו פשוט רימתה את האיש הטיפש. "אני מבין. חשבתי שהיא עדיין תהיה כאן כשאגיע כי סיימתי את הניתוח שלי מוקדם." "היא הייתה כל כך ממהרת. הכנתי את המסמכים. אתה רק צריך לחתום על החלק שלך לפני ששניכם נרשמים רשמית כזוג נשוי." רנר קרא את הטור שליד שמו שנחתם במשיכות יפות מאוד. רנר חייך כשקרא את שמה של טניה כתוב בדיו זהב. הוא דמיין שפניה של אשתו יהיו יפות כמו השריטות שהיא חרטה על הנייר הלבן. אבל כשנזכר עד כמה היא פעלה בערמומיות כששיבשה את פקיד הרישום האזרחי, רנר החל לפקפק שהאישה מתוקה כמו שתמיד אמר ג'ייק יוסטון. "סיימתי. חתמתי על החלקים שלי." "נהדר. אני אחתי את זה, ותוכל להביא את המסמכים האלה מיד כדי להראות לסבא של אשתך. אני מרגיש מצטער על סבא שלה שגוסס. הוא באמת רוצה לראות את נכדתו מתחתנת עם האיש שהיא אוהבת." נראה שטניה יוסטון לא הייתה מתוקה כמו שאמר ג'ייק. האישה לא רק יצרה סיפור בדיוני עליו, אלא גם על סבה. רנר התאכזב לחלוטין ממעשיה החמקמקים. הוא לא היה צריך להתחתן עם אישה כזו ולבטל את הנישואין כל עוד יש לו זמן. "סליחה." "כן?" במקום לספר לעובד הרישום האזרחי שהוא רוצה לבטל את הנישואין, עיניו של רנר היו נעוצות במשהו מנצנץ על השולחן. "זה כרטיס הביקור שלה?" "גברת יוסטון השאירה את כרטיס הביקור שלה אם הדברים לא ילכו כשורה. אבל הכל הלך כשורה. אני לא צריך להתקשר אליה ולבקש ממנה לחזור בפעם אחרת." "אז כרטיס הביקור הזה לא צריך להיות כאן." רנר כחכח בגרונו בעדינות כשעובד הרישום האזרחי צפה בו מחליק את כרטיס הביקור הכסוף לתוך הארנק שלו. "היא דוגמנית. אני רק רוצה לשמור על הפרטיות שלה על ידי לא להשאיר את כרטיס הביקור שלה כאן." "נכון. אתה אכן בעל לעתיד מגונן. נראה שהיא באמת צריכה להיות מוגנת על ידי גבר כמוך." רנר קימט את מצחו. הוא היה סקרן יותר ויותר לגבי דמותה של האישה שבעוד כמה דקות תהפוך רשמית לאשתו. נראה שהאישה היא מהסוג הצפוי. האם היא כמו ספר? תהה רנר. שלושים דקות לאחר מכן, רנר קיבל את כל המסמכים לנישואיו לטניה. הוא עבר במהירות על תוכן המסמך וצחק בצחוק יבש. זה בהחלט לא היה כמו החתונה שהוא דמיין. "מזל טוב לך ולגברת יוסטון. אתם נשואים רשמית. הלוואי שהיא הייתה כאן איתך. אבל... כן," האיש משך בכתפיו לאט. "תודה." בטלנות, רנר לחץ את ידו של האיש. רק בתור פורמליות. הוא חייך בקצרה ועזב מיד את בית העירייה, שהרגיש לו כמו משהו מגעיל. הוא שנא את כל השקרים שהקיפו אותו באותו בוקר. נישואין זה חרא, הוא חשב בדרך לחניון. כשחלף על פני מדרגות האבן, רנר עצר וצמצם את עיניו, ונזכר באישה שנתקעה בו כשעמד להיכנס לבית העירייה. לסתו התהדקה בכעס. לפחות, הוא ראה את השיער והגוף של האישה, למרות שלא זכה לראות את פניה. היא הייתה אישה עם שיער זהוב באורך הכתפיים עם מסגרת קטנה, עקבים מחודדים לחיתוך סטייקים, וישבן בצורת לב שננענע להפליא כשצעדה בחיפזון לעבר המונית שחיכתה לה. "זאת הייתה טניה יוסטון. ברור שהיא לא רצתה את הנישואין האלה. וכך גם אני."