מוזיקת טראנס חשמלית רעמה בעוצמה בכל אולם הנשפים. אורות צבעוניים שסינוורו את העיניים הבריקו בכל צד של הבמה, שם נשים יפהפיות בשמלות צבעוניות מרהיבות רקדו ואלס על מסלול התצוגה, תוך שהן מציגות שמלות סתיו של מעצב צרפתי. אחת מהנשים האלה הייתה טניה. היא הייתה הדוגמנית הראשית בתצוגת האופנה באותו ערב. בשמלת פוקסיה ארוכה שנשפכה עד הרצפה, ואבני סברובסקי שעיטרו כל פרט מורכב על חזהּ, טניה נראתה מהממת וזרחה כמו כוכב. המעצב צעד לצידהּ והציג בגאווה את טניה לכל הנוכחים באותו ערב. טניה הייתה כל כך מאושרת להיות שם, להיות חלק מעולם מלא אורות נוצצים ושמלות יקרות. כל העבודה הקשה שלה סוף סוף השתלמה. עיניה סקרו את כל החדר. היא יכלה לראות את כולם מהמקום שבו עמדה, וכולם יכלו לראות אותה מהמקום שבו ישבו. היא הייתה מרכז תשומת הלב. טניה הייתה גאה מאוד בעצמה. היא הצליחה ללכת בדרכה המקצועית של אמהּ המנוחה ולהפוך לדוגמנית-על. "זה היה מדהים. את זורחת כמו כוכב, טניה!" קריסטל הייז, חברתהּ ועוזרתהּ, פטפטה בהתרגשות תוך שהיא אוחזת בכוס שמפניה. תצוגת האופנה הסתיימה לפני כשעה. הן היו במסיבת האפטר פארטי לארוחת ערב וחגגו עם אורחי VIP. הדוגמניות בדרך כלל התערבבו עם גברים עשירים כדי למשוך את תשומת לבם ולהפוך למאהבות שלהם. או סתם לסטוץ של לילה אחד. "תודה, הייז. לא הייתי יכולה להגיע לנקודה הזו בלעדייך." טניה לגמה את היין שלה בשלווה. היא החליפה לשמלת מיני שחורה עם מחשוף נמוך שחשף באמת את קימוריה. אבל זה היה חלק מהקסם שלה. טניה הבינה את הפוטנציאל שלה כשהייתה בת חמש עשרה. היא נהגה להיות מרכז תשומת הלב בבית הספר בגלל הקימורים שלה והפנים היפות שלה. היא השתמשה בכל הנכסים שהיו לה כדי לתמוך בקריירה שלה כדוגמנית-על. אבל לעולם לא יותר מזה. "לא. עבדת קשה מאוד בשלוש השנים האחרונות. הקריירה שלך ממריאה מהר מאוד. מאפס לגיבורה. לחיים." קריסטל הקישה את הכוס שלה בכוס של טניה לפני שלגמה הרבה שמפניה. ואז היא דחפה את זרועה של טניה וסימנה לעבר גבר בעל שיער בצבע נחושת שהלך לעברהּ. "לוק הולך לכיוון הזה. אלוהים, הוא היה כל כך חתיך הערב. את תהיי מקוללת אם תפספסי גבר טעים כזה." "אני נשואה, הייז. תזכרי את זה." "טסס, לא ציפיתי שעדיין תזכרי את בעלך אחרי שלא ראית אותו שלוש שנים. אני תוהה, האם האיש הזה בכלל זוכר אותך כאשתו?" "גם אני תוהה. שלוש שנים בלי הודעה ובלי שיחה ממנו. חשבתי שהוא יתקשר אליי ויגיד, היי, אני בעלך, אנחנו נשואים. אבל באופן מפתיע, הוא לא עשה זאת. גם סבא מעולם לא הזכיר דבר על האיש בטלפון. סבא נראה די שמח שנישאתי לאיש הזה." "האם סבא שלך יודע שמעולם לא היה לך קשר עם האיש המסתורי הזה כל הזמן הזה? כלומר, האם סבא שלך יודע שהמשק בית של נכדתו לא מתנהל כשורה?" "טסס, אנחנו בסדר. תראי, אנחנו לא הורסים אחד את השני ולא תובעים אחד את השני. בשבילי, זה יותר ממספיק." "ובכל זאת, את קשורה לאיש הזה. את לא יכולה להתחתן עם גבר אחר אם הסטטוס שלך הוא עדיין אשתו. את לא יכולה לצאת עם לוק הסקסי כשהאיש המסתורי הזה עדיין בעלך." טניה שתקה לרגע. לוק התקרב לשולחן שלה. קריסטל צדקה. לוק כיוון לעברהּ ולוק כיוון אליה. זה לא שטניה לא התרגשה לדעת שגבר עשיר וחתיך כמו לוק רוצה אותה, אבל היא פשוט לא רצתה להרוס את הקריירה המבריקה שלה. היא הייתה צריכה להתמקד בהשגת בסיס יציב לפני שהיא חושבת על דייטים, התארסות ונישואין. חתונה אמיתית, לא חתונה מזורזת בגלל הדרישות של סבהּ. "מה את חושבת אם אתגרש מבעלי?" "וואו, זה בהחלט יהיה מאוד פוגע בבעלך. שלוש שנים ופתאום את מתגרשת ממנו." "אבל מעולם לא הצטלבו דרכינו ומעולם לא נגענו זה בזה. מי יודע מה הוא עשה בשלוש השנים האחרונות? כנראה שיש לו חברה, או מאורסת, שהוא רוצה להתחתן איתה, אבל מעמדינו מפריע לו." "וואו, זה קל. את חושבת רחוק מדי. אני חושבת שאם לבעלך באמת הייתה מאורסת שהוא עומד להתחתן איתה, הוא היה יוצר איתך קשר כדי לדבר על הגירושין. אבל הוא לא עשה זאת." "אולי הוא פשוט לא רוצה לאכזב את סבא. בדיוק כמוני, הוא בהחלט מכבד את סבא כי הוא לא היה יכול להסכים לבקשה של סבא להתחתן איתי אם הוא לא היה מכבד את סבא שלי." "או שאולי הוא פשוט מרחם על סבא שלך. בלי להעליב," קריסטל דיברה במהירות לפני שטניה יכלה להתווכח. "כולנו יודעים עד כמה מצבו של סבא שלך גרוע." "כן, גם אני חשבתי על זה. תודה שהוצאת את זה מדעתי. עכשיו, אני כבר לא מרגישה מוטרדת. הגיע הזמן שאודה שסבא זקן ולא בכושר כמו שהיה פעם. כל הזמן הזה רק שיקרתי לעצמי כי פחדתי מאוד לאבד את סבא. הוא המשפחה היחידה שיש לי." "לא עוד. עכשיו יש לך את האיש המסתורי הזה כמשפחה שלך. הוא בעלך." טניה קימטה את מצחה, ולגמה את כל היין שעדיין נשאר בכוס שלה. "אבל, אני מתחילה לחשוב על לשקול את הרעיון שלך." "איזה? לצאת עם לוק או להתגרש מבעלי?" "שניהם. הגיע הזמן שאפתח את ליבי למישהו." "היי. גברתי המהממת." בדיוק אז, לוק הגיע ובירך אותה. לוק לקח את כף ידה של טניה ונישק את גב ידה בעדינות כמו ג'נטלמן. "אפשר לרקוד איתך?" "לא, כמובן שלא." "אם צריך, גרור אותה למיטה שלך גם כן, לוק," צעקה קריסטל בפה גדול. "הייז!" טניה נזפה במורת רוח בחברתה הטובה ביותר לפני שהיא הסתכלה על לוק בהתנצלות. "אל תקשיב לפה הגדול שלה. אני חושבת שהיא מתחילה להשתכר." "זה בסדר. "קשה להסיט את המבט מאישה יפה כמוך, טניה," אצבעותיו של לוק הושטו וליטפו בעדינות את לחייה הסמוקות של טניה. "בוא נראה, האם יהיה סיכוי לקחת אותך למיטה שלי אחרי שנרקוד?" "בוא נראה," טניה חייכה בחזרה אל לוק. היא הביטה לאחור לרגע כדי לנופף לקריסטל. לוק כרך את זרועו סביב מותניה בעדינות, והוביל אותה לאמצע אולם הנשפים. טניה נהנתה מהמבטים הקנאים שכל אישה נתנה לה. אי אפשר להכחיש שהיא הייתה גאה במה שהיה לה באותה תקופה. קריירה מבריקה, גוף יפהפה והבטחה לעתיד מפתה. "את יפה מאוד הערב, טניה." פניו של לוק מילאו את כל שדה הראייה שלה. זה היה העתיד שטניה ראתה. גבר חתיך ומוצק כמו לוק היה מה שהיא חיפשה כל הזמן הזה. "תודה. אני מקווה שהרשמתי אותך מספיק הערב." "הפכת את כל עולמי מאז הפעם הראשונה שראיתי אותך לפני שנה בלאס וגאס." "זה... כן, איזה לילה מדהים." לוק משך את מותניה של טניה קרוב יותר אליו. כפות ידיו ליטפו בעדינות את גבה החשוף של טניה, ופינקו אותה בכל מגע שלו. הם רקדו לצלילי מוזיקה קלאסית מלודית ושלווה. עיניהם נעלו זו בזו. במרחק כה קרוב, טניה בקושי יכלה למצוא את הפגם הקל ביותר בלוק. פנים נאות, חיוך מסנוור ואישיות חמה כמו שמש הבוקר. טניה הודתה שהיא נמסה כשהיא הייתה ליד לוק. "הערצתי אותך בשנה האחרונה, טניה. אני תמיד שם לב אלייך ומשתתף בכל תצוגת אופנה שלך." "אני מאוד מעריכה את זה. תודה רבה לך." "אני רוצה יותר מסתם להיות מוערך." טניה הרימה גבה. זה לא שהיא לא יכלה לקלוט את האותות במילים של לוק, אבל היא רק רצתה בהירות שתגרום לה להיות בטוחה בבחירתה בלוק. "אני רוצה אותך. את כולה." לוק סובב את טניה כשהקצב של השיר השתנה לקצת יותר מהיר. ואז הוא משך את טניה לעברו עד שגופם התנגש. לוק החזיק את טניה חזק לחזהו ודיבר בשקט באוזנה. "תהיי האישה שלי, טניה. אני אוהב אותך." המילים של לוק לא הותירו דבר מלבד הלם. טניה הייתה המומה. היא מעולם לא שמעה גבר מביע את אהבתו אליה בצורה כה רומנטית. אפילו לא בעלה. "מותק, תעני לי," לוק הרים את סנטרה של טניה בעדינות. "לוק... אני..." טניה הביטה בטעות בקריסטל שנופפה לעברה תוך שהיא אוחזת בטלפון הנייד שלה. קריסטל נופפה שוב לעברה ופטפטה משהו כמו התקשרי ודחוף. "מה?" "סליחה, אני חייבת ללכת. קריסטל קראה לי." "והתשובה שלך?" "אני אענה אחרי שאראה את קריסטל." טניה מיהרה לכיוון קריסטל. היא התחילה להיכנס לפאניקה כי קריסטל מעולם לא קטעה אותה כשהייתה עם גבר. הידידות שלהן במהלך השנים גרמה לקריסטל להכיר את עצמה באמת מבפנים ומבחוץ. הן הסכימו מראש שקריסטל צריכה לקטוע את טניה רק כשיש לה באמת משהו חשוב, שקשור לסבהּ. "מה קרה?" "הו, תודה לאל, ראית אותי מנופפת לך. כמעט התייאשתי מלמשוך את תשומת ליבך." "תגידי לי מה קרה, הייז. את גורמת לי לדאוג. זה קשור לסבא שלי?" "אני לא בטוחה." קריסטל דחפה את הטלפון הלבן לעבר טניה. "מישהו רוצה לדבר איתך." טניה קימטה את מצחה כשקראה סדרת מספרים לא ידועים על מסך הטלפון שלה. זה היה הטלפון האישי שלה. היו לה שני טלפונים שונים לעניינים אישיים ועבודה. עד כה, היא שיתפה את המספר האישי שלה רק עם אנשים שהיו ממש קרובים אליה, והיא שמרה רק את המספרים של אנשים שהיא החשיבה כחשובים לה. "הוא לא ברשימת אנשי הקשר שלי. אני לא צריכה לענות לטלפון." "האיש הזה מתעקש לדבר איתך. אמרתי לו שאת עם בחור ולא פנויה. הוא ביקש ממני להגיד לך והוא יתקשר שוב. הוא אמר שזה קשור לסבא שלך." טניה קיוותה שזה לא סתם תעלול. היא מיד נסוגה לפינה שקטה של אולם הנשפים לפני שענתה לשיחה. "טניה יוסטון. מי זה?" "מי את חושבת שיתקשר אלייך כדי לדבר על מצבו של סבא שלך?" "מי אתה? מאיפה השגת את המספר שלי? וכבר יש לי מישהו שאני באמת סומכת עליו שישמור על סבא שלי. אז, אלא אם כן אתה הרופא שטיפל בסבא שלי, אני לא רוצה לדבר איתך." "אני לא עושה תעלולים." "אז מאיפה השגת את המספר הפרטי שלי?" "ממך." "בלתי אפשרי. אני לא משתפת את המספר שלי ברשלנות. מי אתה?" "הוכח ששיתפת את המספר שלך ברשלנות." "ותגיד לי מי אתה באמת. יש לי דברים חשובים לעשות עכשיו ואתה סתם מבזבז את הזמן שלי." "בסדר, גברת עסוקה. אני דוקטור רנר הולט. בעלך. תחזרי לשיקגו הלילה כי סבא שלך במצב קריטי. כנראה שלא יישארו לו הרבה ימים לחיות." אחיזתה של טניה בטלפון שלה נחלשה. הטלפון החליק בכבדות על הרצפה כשקולו העמוק והצרוד של רנר הולט קרא בשמה. טניה לא ידעה מה זעזע אותה באותו רגע. החדשות על סבהּ שהיה במצב קריטי, או שזה היה בגלל שהיא סוף סוף שמעה את קולו של בעלהּ אחרי שלוש שנים של חיים בלי להכיר את בעלהּ שלה?