פרק חמישי: לא היה לי לב להגיד לה שאני רוצה להסתובב במקום ולבדוק איפה הרפר. הייתי קהה חושים. פשוט המומה לחלוטין. המוח שלי לקח הרבה זמן לעבד מה לעזאזל קרה עכשיו. לאורך כל הנסיעה הביתה, שיחקתי את הנשיקות שוב ושוב במוחי. איך הן הרגישו ואיך הן הובילו אותי לפסגות של תשוקה ואקסטזה. אחרי שהגעתי הביתה, הלכתי כמו רובוט לחדר שלי, תוך התעלמות מההורים והאח שלי. נפלתי על המיטה שלי ואז זה הכה בי. הרפר קיין נישק אותי! והחזרתי לו נשיקה! וזה היה לי נעים! פעמיים, אם מתחשבים בנשיקה הקטנה האחרונה. אחרי שהשתגעתי במשך חצי שעה, החלטתי שאני צריכה חוות דעת של מומחה בנושא הזה ובגלל זה התקשרתי לשתי החברות הכי טובות שלי בשיחת ועידה וסיפרתי להן הכל. שתיקה השתררה לכמה שניות בצד שלהן ואז הן צרחו. יכולתי להרגיש סדקים מתחילים להיווצר בקירות החדר שלי ועור התוף שלי מתנפץ. הן היו כל כך חזקות. הן צחקקו במשך זמן מה, התלהבו מאוד, ונלחמו על מי תהיה השושבינה שלי בחתונה שלי עם הרפר. הן אפילו ניבאו את שמות הילדים שלנו כי לטענתן 'אנחנו כל כך נועדנו להיות ביחד'. דרמטיות יתר?! גלגלתי את עיניי על ההתנהגות הילדותית שלהן. זה היה הסחת דעת נחמדה. הצחקוקים וה'או' וה'אה' שלהן בהחלט הכניסו אותי למצב רוח קליל יותר. כלומר, הוא פשוט הזמין אותי למסיבה. זה אפילו לא היה דייט אמיתי. ולפני זה, אפילו לא החלפנו שתי מילים (אם לא מחשיבים את השיחה הקצרה שהייתה לנו במחסן של השרת). אז מה העניין הגדול? אבל גם אז, נתתי להן את הרגע שלהן, כי למה לא. זה שעשע אותי עד בלי די והסיח את דעתי. ההחלטה ההגיונית היחידה ששתי החברות הכי טובות שלי יכלו להעלות עליה הייתה לעזור לי להתכונן למסיבת יום ההולדת של הרפר הערב. אז, בדיוק בשבע, הן באו לבית שלי וקישטו אותי. הן סלסלו את השיער החלק שלי לגלים רכים. הן גרמו לי ללבוש שמלה שחורה צמודה לגוף ללא כתפיות שהגיעה ממש מעל הברכיים והדגישה את הקימורים שלי. אחר כך, הן נתנו לי נעלי עקב שחורות עם עקבים של ארבעה אינץ' ובגללן, עכשיו התנשאתי לגובה של 1.75 מטר. האיפור שלי היה קליל אבל העיניים שלי קיבלו מראה מעושן שנראה מאוד מושך. הן שינו אותי! אחרי שהשקיעו שעה עליי, הן עבדו שתיהן סופר מהר והיו מוכנות תוך חצי שעה בלבד. זה היה הכי מהר שאי פעם ראיתי אותן מתכוננות. אני נשבעת, הן היו יותר נרגשות מהמסיבה הזאת ממני. ובגלל זה הנה אני, יושבת במושב האחורי של המכונית של סמנתה עם נטלי יושבת מקדימה, מלאה בציפייה עצבנית. אני אפילו לא יודעת למה אני עצבנית, אם להיות כנה. כלומר, כמו שאמרתי קודם, זו רק מסיבה. שום דבר רציני בכלל. וזה לא כאילו שמעולם לא השתתפתי במסיבות. הלכתי למספיק מסיבות, השתכרתי, רקדתי כמו משוגעת, עשיתי טעויות בשכרות שמאוחר יותר הצטערתי עליהן, והתעוררתי עם חמרמורת רצחנית בבוקר. כמו שאמרתי, מסיבות לא היו לי חדשות בכלל. אז, לא היה לי מושג קלוש למה אני נהיית עצבנית. קמצתי את ידיי לאגרופים, נשמתי נשימות עמוקות וניסיתי לשלוט בחרדה שלי. "הגענו," אמרה סמנתה. הרפר גר בחלק העשיר יותר של העיר. החלק העשיר בטירוף של העיר היה ממש מול שלי. אני לא אומרת שאני ענייה או משהו. אף אחד לא היה ממש עני בעיר הקטנה שלנו אבל הרפר, הוא היה עשיר בטירוף. השכונה שבה הוא גר, הייתה חובבת שומרים וכל מיני מערכות אבטחה. ביום רגיל, אנשים נורמליים כמוני אפילו לא יוכלו להיכנס לשטח השכונה. הורשו לנו להיכנס רק בגלל שהרפר עשה מסיבה. דברי על להיות מלוכה! לא היה לי מושג איך אבא שלו הפך להיות איש כל כך חשוב. נטלי גרה בחלק הזה של העיר וההורים שלה היו סופר עשירים גם כן. סמנתה פשוט גרה מחוץ לשכונה וכתוצאה מכך, הבתים שלהן היו די קרובים אחד לשני. זה עזר כשנאלצנו להתגנב באמצע הלילה כדי ללכת אחת לבית השנייה. הבית של הרפר היה פשוט מהמם. כלומר, מי בכלל צריך כל כך הרבה מקום? זה היה כמו שש קומות. הבניין שלפניי עוצב כמו אחוזה מהתקופה הוויקטוריאנית ונראה כמו מלון חמישה כוכבים. כמה חדרים היו בבית הזה?! האורות בקומת הקרקע ובקומה הראשונה היו דולקים. המוזיקה הייתה רועמת ותהיתי למה השכנים שלו לא מתקשרים למשטרה. הסתובבו כל כך הרבה אנשים, בני נוער שיכורים מעשנים בדשא המטופח הקדמי, ובפנים, יכולתי לראות צלליות של בני נוער רוקדים לצלילי המוזיקה המטורפת. יכולתי לזהות רבים מהאנשים מבית הספר שלי, רידג'בק היי, ורבים אחרים מקורמק היי. למרות קלישאות רומנים לנוער, לא הייתה איבה בין בית הספר שלנו לשלהם. היו שני בתי ספר בעיר רק בגלל שהיו יותר מדי בני נוער כדי להכיל בבניין אחד. שלושתנו יצאנו מהמכונית של סם וצעדנו לעבר הדלת הקדמית. כשנטלי פתחה את הדלת, הבאס של המוזיקה פגע בנו במלוא העוצמה. האדמה רעדה עם הלמות הבאס ויכולתי לראות כמה רהיטים רוטטים על מקומם על הקרקע, אבל אני לא חושבת שמישהו התנגד להתחרש בגיל כה צעיר כי כולם כבר רקדו כמו משוגעים. גופות התחככו זו בזו. כוסות אדומות היו פזורות בכל מקום. אנשים דמויי זומבים שכבו על הספות והרצפה, מחוסרי הכרה משכרות, וזה אפילו לא היה 10 בלילה. סמנתה תפסה את ידי והתחילה להוביל אותי לכיוון המטבח. איך היא ידעה איפה המטבח, לא היה לי מושג! כשהלכנו, יכולתי לחוש כמה זוגות עיניים עוקבים אחרינו ובודקים אותנו. חלקם אפילו שרקו לנו. הסמקתי מהתשומת לב. כשהגענו למטבח, נטלי הגישה לי בקבוק בירה וגמענו את המשקאות הראשונים שלנו של הלילה. עיניי סקרו את כל המקום אחר אדם מסוים שהזמין אותי למסיבה הזאת אבל הוא לא היה בשום מקום. קצת מאוכזבת, תפסתי משקה נוסף וסיימתי אותו תוך כמה שניות. נטלי תפסה את ידינו והובילה אותנו לרחבת הריקודים המאולתרת. היא הייתה האדם הפרוע והספונטני ביותר בקבוצה שלנו. לא היה לי לב להגיד לה שאני רוצה להסתובב במקום ולבדוק איפה הרפר. הסתרתי את האכזבה שלי מכך שעדיין לא פגשתי את הרפר, ניסיתי לפחות ליהנות מהמסיבה. הזזתי את הירכיים שלי לקצב המוזיקה. Swedish House Mafia היו ברקע והקהל השתגע והתחיל לקפוץ ולרקוד עם יותר מרץ. כל כך נהניתי שכמעט שכחתי מהרפר. כמעט. אחרי כשעה של ריקודים, צעקתי באוזנה של נטלי שאני הולכת למטבח להביא משקה נוסף. היא פשוט הנהנה וחזרה לריקוד הסקסי שלה. עשיתי את דרכי לכיוון המטבח עם הרבה יותר קושי ממה שחוויתי קודם לכן. זה נראה שיותר אנשים הצטרפו למסיבה ועוד יותר מהם היו מחוסרי הכרה, כאילו זה הבית שלהם. בקושי היה מקום לזוז. המטבח היה שקט יחסית והמוזיקה הייתה מעומעמת. תפסתי בירה ושתיתי כמה לגימות. מצאתי את עצמי לבד במטבח עם בקבוקי בירה ריקים והרבה זבל והייתי אסירת תודה על קצת שקט כי סוף סוף יכולתי לשמוע את המחשבות שלי. בדיוק אז, איידן נייט נכנס למטבח. איידן נייט היה החבר הכי טוב של הרפר. הוא היה נראה טוב בטירוף והיה גם שחקן. למה בחורים שנראים טוב הם כולם שחקנים? כל כך לא הוגן. עם שיער בלונדיני חולי וחום עיניים, בנות נפלו לרגליו והעריצו אותו אבל הוא לא היה בדיוק כמו הרפר. הוא לפחות התייחס לבנות בכבוד והייתה לו נימוס להציע להן כוס קפה אחרי שהוא זרק אותן אחרי סטוץ. עם זאת, הוא גם השתמש בבנות כדי להשיג את מה שהוא רצה שהיו בעיקר טובות הנאה מיניות. ככל שידוע לי, גם לו מעולם לא הייתה חברה, רק כמה פרשיות מזדמנות. עכשיו, כשאני חושבת על זה, תמיד הייתי באותו בית ספר עם אותם אנשים במשך כל כך הרבה שנים ומעולם לא דיברתי איתם. איידן חייך בזדוניות וקרץ לי. "אז, זארה, נכון?" הוא ידע ששמי זארה, שזה היה חדש. הייתי כמו פרח קיר. לא הייתה לי שום כוונה להיכנס לאור הזרקורים ולהיות הנושא של העניין של כולם. הוא רק מנסה ליצור שיחה, הזכרתי לעצמי. בוא נראה, האם אני עוזרת לו או מתנהגת כמו כלבה? פשוט הנהנתי. הוא נשען על הדלפק, במרחק מכובד, כשכל גופו פונה אליי. "אז, את נהנית מהמסיבה?" חייכתי. "כן" והרמתי את הכוס האדומה שלי כלפי מעלה בסימן האוניברסלי של "לחיים". הוא קם בפתאומיות וכיסה את המרחק בינינו בשני צעדים קצרים. איכשהו, פשוט ידעתי שהוא לא רוצה שום קשר איתי. שום דבר רומנטי או מיני, אני מתכוונת. לא נדלקתי מהקרבה שלנו בכלל. בניגוד להרפר. הוא פשוט התכופף ולחש, "אם את מחפשת את הרפר, הוא בקומה הראשונה. במרפסת. הדלת האחרונה בצד שמאל." הוא נשען לאחור, קרץ לי, ואז השאיר אותי חסרת מילים. זה היה אקראי. יש לי ספק שזה היה אקראי בכלל! נהדר, עכשיו אני משתגעת גם כן! איך הוא יכול היה לדעת שחיפשתי את הרפר? זה לא כאילו שחיפשתי אותו במסיבות אחרות לפני כן! או שאולי, הוא פשוט חשב שאני עוד אחת מהזינוקים שלו שנצמדת אליו לקשר ותהיה מרוצה מזיון מהיר במקום. צחקתי על המחשבה. סיימתי את הבירה שלי והנחתי את הבקבוק הריק על הדלפק וצעדתי לכיוון גרם המדרגות. עקבתי אחר ההוראות של איידן והגעתי לקומה הראשונה. פניתי שמאלה והמשכתי ללכת ישר עד שהרגשתי את הבריזה הרכה של הרוח שיכולה לבוא רק מהדלתות הפתוחות של מרפסת. דלתות הזכוכית הנעות של המרפסת היו פתוחות. הווילונות שכיסו את הדלתות התנופפו ברוח. הגעתי לדלתות הזכוכית, תפסתי את הווילונות והזזתי אותם כדי להסתכל החוצה על המרפסת ושם הוא היה. הרפר. הבעיה היחידה הייתה, שהוא לא היה לבד. בזרועותיו, הייתה בחורה. לא הצלחתי להבין מי היא, עם זאת. אבל הפרט הזה לא רלוונטי. מה שחשוב זה, ששניהם התנשקו, די בתשוקה. פשוט הייתי תקועה במקומי. לא ידעתי מה לעשות, כי מכל התרחישים שהכנתי את עצמי אליהם, לא חשבתי על זה. ליבי צנח ארצה והרגשתי חולה. אספתי את שכליי, פשוט הסתובבתי וברחתי מהמקום. רצתי במורד המדרגות וחיכיתי רגע כדי להתנשף. הרגשתי טיפשה להפליא. מה בכלל ציפיתי ממנו? האם חשבתי שכמה נשיקות גנובות ישנו אותו ויהפכו אותו לפחות חלאה?! אני חושבת, לרגע שכחתי על מי אני מדברת. בחורים כמו הרפר קיין לעולם לא משתנים. הוא היה פלייבוי ולא היה אכפת לו מאף אחד. הוא שבר את ליבם של כולם ולא אהיה הבאה בתור שהוא ירמוס, נשבעתי לעצמי. מרחתי חיוך על פניי, הצטרפתי לחברות שלי. הן לא שאלו על ההיעלמות הממושכת שלי שעליה הייתי שמחה. חידשתי את הנעת הירכיים שלי לצלילי השיר הקצבי של קייטי פרי ואיבדתי את עצמי למוזיקה. אחרי זמן מה, הרגשתי זוג ידיים עוטפות את המותניים שלי. הסתובבתי כדי למצוא את הרפר בוהה בי בהערצה ותאווה. לא אתן לעצמי להטעות שוב. אני לא יודעת מה השתלט עליי, אבל לא הסרתי את ידיו ממני. במקום זאת, צחקקתי שמתי את זרועותיי סביב צווארו ורקדתי איתו זמן מה. הנעתי את גופי עם המוזיקה, בזמן שידיו של הרפר שרפו את גופי. אחרי השיר, הרפר הפסיק לזוז. גם אני הפסקתי והסתכלתי עליו, ושאלתי אותו בשקט למה הוא הפסיק. הוא תפס את פרק כף היד שלי משך אותי מרחבת הריקודים וגרר אותי במעלה המדרגות. אם מישהו ראה את הרפר גורר אותי, אף אחד לא עצר אותו. איפה החברים שלך כשאת צריכה אותם? הייתי שיכורה מכדי להתנגד לו. לא הייתי בטוחה שהאני השיכורה רצתה להתנגד לו וזו הייתה בעיה גדולה. צעדיו היו ארוכים ונחושים ומעדתי אחריו, מנסה נואשות לא ליפול. הוא משך אותי לאותה מרפסת שבה מצאתי אותו מתנשק קודם לכן עם איזושהי בחורה. מצב הרוח שלי צנח מיד כשדימויים אלה הבזיקו במוחי. התפתלתי באחיזתו בניסיון נואש להתרחק ממנו אבל הוא לא הרפה ממני. במקום זאת, הוא הטיח את שפתיו בשלי. קודם לכן באותו יום, כשהוא נישק אותי היו זיקוקים, והייתה תשוקה ואהבתי את זה. אבל עכשיו, לא רציתי מזה כלום. הדימויים האלה המשיכו להבהב במוחי והדרך הגסה שבה הוא גרר אותי לכאן נתנה לי מספיק מניע להתנגד לו. התחלתי לדחוף אותו ממני אבל הפעולות שלי כבר היו לא מתואמות בגלל האלכוהול שצרכתי. אחיזתו בגופי הייתה איתנה. היה ברור שהוא לא רוצה להרפות ממני עדיין. שפתיו נעו בכוח על שלי וביקשו כל הזמן כניסה. השפתיים שלי הולכות להיות חבולות אחרי זה. ניסיתי לדחוף אותו ממני. ניסיתי להכות בכתפיו ולדחוף אותו ממני, אבל גופינו היו צמודים כל כך זה לזה שלא היה מקום והגוף השיכור שלי סירב לשתף פעולה איתי. ואז קיבלתי רעיון. הענקתי לו כניסה לשנייה ולפני שיכולתי לשכוח את הסיבות שבגללן הייתי צריכה להתרחק ממנו, נשכתי את שפתו חזק. מיד טעמתי דם. אני חושבת שנשכתי קצת חזק מדי. אוופס. ובכן, הוא היה ראוי לזה! הוא משך ממני במצב של הלם וחוסר אמון. ניצלתי את מצבו ההמום, דחפתי את חזהו, אחיזתו בי התרופפה והוא מעד לאחור בעיניים פעורות ודם על שפתו התחתונה. הוא הסתכל עליי בכאב בעיניו, אבל לא היה לי אכפת. את לא מנשקת בחורה בכוח ואז מצפה שהיא תזדהה איתך כשהיא בועטת לך בביצים. ברגע שהתרחקתי מאחיזתו, הניפתי את ידי וסטרתי לו חזק ככל שיכולתי. אם הוא היה בהלם קודם לכן, הוא היה יותר ממדהים עכשיו. הוא היה לגמרי חסר מילים. לחיו הייתה אדומה עם טביעת יד אדומה על לחיו וחייכתי בזדוניות בסיפוק מהיצירה שלי. "במי לעזאזל אתה חושב שאני?" צרחתי. "אני לא אחת מהזונות שלך!" התעצבנתי יותר משנייה לשנייה עכשיו. איך הוא מעז לעשות את זה! למה הוא חושב שאני? "מ-מה?" הוא גמגם. "ראיתי אותך מתנשק עם איזושהי בחורה במקום הזה ממש לפני שעתיים. ועכשיו, אתה מביא אותי לכאן להתנשק איתי כאיזושהי תחליף מזדיין." עיניו התרחבו והיה לו החוצפה להיראות אשם. הוא הביט סביבו בעצבנות ולא יצר איתי קשר עין, לכמה דקות. כשחזר להסתכל למעלה, יכולתי לראות את פניו מתארות כמה רגשות, הבולטים שבהם היו כאב ואשמה. "אני לא אחת מהזונות שלך, הרפר. חדשות חמות ותזדיין." געשתי עכשיו. הייתי זועמת. לפני שהוא יכול היה להגיד משהו אחר, דחפתי אותו שוב עוד פעם וברחתי מהמרפסת. הוא לא עקב אחריי. טוב. לא חשבתי שהיה לו את העצבים. והייתי בועטת לו בביצים אם הוא היה עושה את זה. מיהרתי במורד המדרגות וברחתי מהבית. עצרתי רק כשקלטתי שאני עומדת על המדרכה ללא אמצעי תחבורה באמצע הלילה. רק אז הבנתי שפניי היו מכוסים בדמעות. והן לא היו כועסות!