כְּאֵב. זֶה הָיָה הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ. לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים גָּנַחְתִּי וְלֹא זָכַרְתִּי אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְמַצָּב כָּזֶה. מִלְמַלְתִּי קְלָלָה בְּרֹאשִׁי עַל הַחַיִּים הַמְּזֻיָּנִים שֶׁלִּי כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַזְּאֵב שֶׁלִּי דּוֹחֵף אוֹתִי לְתֹודָעָה. הָיִיתִי מְטֻשְׁטָשׁ וְהָרְאִיָּה שֶׁלִּי הָיְתָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת לְמִשְׁךְ דַּקָּה לִפְנֵי שֶׁהַמֹּח