היילי אולי זו הייתה ארוחת ערב עסקית, ואני פירשתי את זה לא נכון. פתאום הרגשתי כמו אידיוטית מוחלטת. הוא קם והושיט יד לעזור לי לקום מהספסל. זרקתי את שארית הגלידה לפח וניערתי את הז'קט שלו מעלי, והחזרתי לו אותו. "את בטוחה שלא קר לך?" הוא שאל. "אני בסדר, תודה." חזרנו למכונית, מתפתלים בין האנשים בטיילת ההומה. לא נגענו אחד בשנייה אפילו פעם אחת. ציפיתי שהוא ינסה להחזיק לי את היד או אולי ללפף את זרועו סביבי