טראן היילי לחצה את ידי. "זה בסדר. אני יודעת. אני צריכה את הריכוז גם כן. את קצת מסיחת דעת." היא קרצה. "שבי," פקדתי, ותפסתי את המושב לידה. היא זזה לשבת, החצאית הקצרה שלה עלתה על ירכיה המחוטבות כשנשבה. היינו אמורים לקחת כמה ימים לטפל בדברים בחיינו האישיים שהוזנחו קלות מאז שהתחלנו לצאת. באמת, זה היה רעיון שלי. הייתי צריך לקחת צעד אחורה ממנה ומכל מה שקורה. הרגשתי קצת כמו חלאה עם מה שחשבתי לעשות. ידעתי