היילי ההבזקים הבלתי פוסקים מהמצלמה גרמו לי לכאב ראש. לא יכולתי לחכות עד שאקבל את הפריצה שהייתי צריכה כדי להפוך לשחקנית. שחקנית מצליחה. היו מיליוני שחקניות, אבל רק מעטות השיגו את הסטטוס שרציתי. לעת עתה, הייתי דוגמנית. הקריירה שילמה את החשבונות מאז שהייתי נערה, אבל הגיע הזמן לעשות משהו שונה. "עבודה נהדרת, היילי", אמר הצלם, קארל. "בואי נעשה סדרה ליד האופנוע, כי בריטני לא מצליחה להיראות סקסית". ירדתי מהאופנוע, וחייכתי חיוך מנחם לדוגמנית הצעירה, בריטני. "את עושה בסדר גמור. אל תקשיבי לו". היא הנהנה בראשה. יכולתי לראות את האכזבה בעיניה. גם אני הייתי ככה כשהתחלתי. יותר מדי צלמים היו מגעילים וגסי רוח. הם לא התייחסו לדוגמניות כמו לבני אדם. הם התייחסו אלינו כמו אל חפצים שיש להציב ולתמרן לפי רצונם. "היא לא עושה בסדר גמור", נזף האיש הזועף. "אני אצטרך לצלם מחדש את כל התמונות האלה. היא נראתה נוקשה כמו קרש". "קארל, היא עושה מצוין", טענתי. קארל משך בכתפיו לפני שפנה לעוזרים שלו. "תנמיכו את המאווררים! הם אמורים להיראות כאילו הם רוכבים בחוץ, לא בהוריקן. אני רוצה להדגיש את הבגדים, לא את השיער". מאפרת התערבה, ופודרה את האף שלי, בזמן שאישה אחרת תקפה את השיער הבלונדיני המתולתל שלי, הקניטה אותו וריססה אותו אפילו יותר ממה שהוא כבר היה. ייקח לי שבוע להוציא את הזבל הזה מהשיער. המראה ה"סוער ברוח" תמיד אומר גלון של ספריי לשיער. "הוא תמיד ככה?" שאלה בריטני. נאנחתי אנחה ארוכה. "לצערי, כן." "הוא עושה את כל הצילומים עבור חברת הפרסום?" צחקתי. "לא שידוע לי. אני רק הפרצוף של הקמפיין הזה, אז אני לא יכולה לומר בוודאות". "כמה זמן את עובדת איתו?" היא שאלה, כשטיפסה על האופנוע שנראה מיושן, ששימש כאביזר רקע מול המסך הירוק. קיוויתי לעשות צילום חוץ לקו הבגדים החדש ביותר של החברה, אבל קארל שנא את צילומי החוץ. הוא אמר שהוא לא יכול לשלוט באמא טבע. "שנים", אמרתי. "הוא עושה הרבה מצילומי חברת בגדי הספורט". היא הנהנה בראשה. "ראיתי אותך בהרבה פרסומות ספורט ובספורטס אילוסטרייטד. אני לא מאמינה שאני באמת עובדת איתך. הערצתי אותך מאז שהייתי ילדה". עיוותתי את פני. "את גורמת לי להרגיש זקנה. בת כמה את?" פחדתי לשמוע את התשובה. "מלאו לי זה עתה שמונה עשרה, ולכן אמא שלי לא כאן. בדרך כלל, היא מתערבת עם חלק מהצלמים הלהוטים יותר". הנהנתי בראשי. "יש לך מזל שהייתה לך אותה. את יודעת, היא יכולה לבוא איתך לצילומים האלה אם את מרגישה יותר בנוח עם זה". היא הניעה את ראשה. "לא, אני רוצה לעשות את זה לבד. בת כמה היית כשהתחלת?" "חמש עשרה - צעירה מכדי לעשות את זה לבד". "ואת בת עשרים ושמונה עכשיו?" "כן. אני בערך מיציתי את עצמי בעולם הדוגמנות". "סיימתן болтать שתיכן?" צעק קארל, ידו על מותניו. "למה שלא ניקח חמש דקות?" שאלתי, בידיעה שהוא באמת לא יכול לסרב לבקשתי. "אני רוצה לשתות משהו". כשקארל נראה כאילו הוא עומד למחות, יריתי בו מבט. לא הייתי דיווה, אבל לא אסבול הרבה יותר. "קחו שלוש. אני רוצה לסיים עם זה!" תפסתי את ידה של בריטני ומשכתי אותה לעבר שולחן הכיבוד. "זה משתפר", הבטחתי. היא הנהנה בראשה. "אני מנסה. את מתכוננת לפרוש? בגלל זה קיבלתי את העבודה הזאת?" "את עושה בסדר גמור. צריך הרבה תרגול כדי להרגיש ממש בנוח. אני אגיד לך, הצלם ממלא תפקיד עצום בכמה שאת מרגישה בנוח. קארל קשה. הוא צלם מצוין, והוא עושה עבודה נהדרת, אבל הוא חרא. ואני לא חושבת שאני אפרוש. זה פשוט ככה. לא אכפת לי. אני מוכנה לעבור למשהו אחר". היא חייכה. "כל כך התרגשתי לקבל את העבודה הזאת. כשגיליתי שאני הולכת לעבוד עם היילי הוליס, לא האמנתי". חייכתי אליה חיוך חם. "תודה. זה מאוד מחמיא. תאמיני לי, כולם עצבניים בהתחלה. יהיו משרות כאלה מדי פעם. אם אי פעם לא נוח לך עם הצורה שבה מבקשים ממך להצטלם, תגידי משהו. הסוכן שלך ידאג לפרטים. נסי להירגע וליהנות". היא שתתה קצת מים בטעמים והנהנה. "תודה שאת כל כך נחמדה". "בשמחה. כשאנחנו מסיימות, אני אשאיר לך את המספר שלי. אם אי פעם יהיו לך בעיות או שאת סתם רוצה לדבר, תתקשרי אליי". "תודה". "בטח. אנחנו הבנות צריכות לתמוך אחת בשנייה. את מוכנה לסיים את זה? אני לא יודעת מה איתך, אבל אני יכולה להשתמש בהמבורגר שמן!" עיניה בלטו החוצה. "המבורגר! את הולכת לאכול המבורגר?" צחקתי. "כן, אני כן. אני אשקיע זמן נוסף על ההליכון". "שלוש דקות נגמרו, היילי!" שמעתי את קארל צועק. "חובות קוראות", אמרתי, נאנחת. יחד, הלכנו לסט וחזרנו לעבודה. זה הלך הרבה יותר טוב. קארל היה הרבה יותר נחמד וסבלני, מה שיצר צילומים הרבה יותר פרודוקטיביים. ברגע שסיימנו, החלפתי לג'ינס הנוח שלי וחולצת טי לפני שהסרתי את הריסים המלאכותיים ואת השכבה הראשונה של האיפור. לא הייתי מעריצה של האיפור, אבל זה היה רע הכרחי עבור המצלמה. הכל היה מאוד טעים ומיועד להיראות כאילו אני לא מאופרת בכלל. עשיתי כמיטב יכולתי להבריש את השיער המתולתל שלי לפני שיצאתי לבית היתומים לפגוש את החברה הכי טובה שלי, מנדי קיין.